המגפה הלבנה
מס' הצגה: 43
הצגת בכורה: 28/09/1938
מספר הצגות: 45

יוצרים


שחקנים


פרופ' סיגליוס :
יהושע ברטונוב
ד"ר גליין :
שמעון פינקל
מרשל :
אהרון מסקין
בתו :
פאני ליוביץ
ברון קרייג :
מנחם גנסין
שוטר :
רפאל קלצ'קין
מנהל חשבונות :
מנחם בנימיני
אשתו :
תמר רובינס
עוזר ראשון :
ארי קוטאי
עוזר שני :
צבי בן-חיים
אחות :
ניורה שיין , שושנה דואר , בת עמי אלישיב-פינקל
עוזר/סגן :
שלמה ברוק
אחראי לבריאות :
חיים אמיתי
עיתונאי :
רפאל קלצ'קין
עובד :
חיים אמיתי

הקליניקה הממשלתית ליליינטאל עמוסה בחולי המגפה הלבנה. החולים שנותרו בחוץ מבקשים רפואה.

 

חולה אחד, פועל, מצליח להתפרץ למרפאה ומתחנן שיצילו את חייו. מאפס מקום בקליניקה מגרשים אותו.

 

למקום מגיע עיתונאי כדי לברר האם ניתן למצוא מרפא למגפה כדי להרגיע את דעת הקהל הנואש. מנהל המקום, פרופסור סיגליוס, מצהיר שנמצאה תרופה למגפה, למרות שדבריו דברי שקר.

 

ד"ר גליין מגיע אף הוא לקליניקה ומודיע שמצא את התרופה. הוא מבקש לקבל מקום  כדי לבדוק את אפקטיביות התרופה ובעקבות התוצאות גם לקבל אישור ממשלתי לשימוש בה.

 

סיגליוס לועג ומסרב לו משום שמתברר שמוצאו וגזעו של ד"ר גליין אינם כשל בני המקום.

 

לבסוף מתרצה הרופא ונותן לו חדר חולים אחד. אם יצליח בנסיונו, יקבל גושפנקא להשתמש בתרופה מסיגליוס עצמו ומהממשלה.

"בחוץ קנינו עיתון ערב, הקשבנו לחדשות על יד הרדיו. איש הרחוב שאל אותנו "אם תפרוץ או לא תפרוץ" - ואחר כך נכנסנו לאולם 'מוגרבי'. זה היה המשך - ולא סוף. האקטואליות שהסתערה בחזית זיגזגית מלונדון, מפראג ומברלין ועד הנה, הכניסה גם אותנו תחת כנפיה. ובאותה שעה עצמה שבעיר המשקה המריר, עיר המנהיג, נתכנסו דיפלומטים לישיבה, נמסרה כאן רשות הדיבור לנביא צ'אפק.

וכך בכוחו של גורל סתום, עיוור ואכזר, הוטל עלינו לחיות תחת שמיים אחרים ובאקלים אחר את אותה הציפייה והחרדה אשר במרחק אלפי מילים מכאן, חיו אנשים זרים. על הבמה, בתוך האולם, נקשר קשר סמוי בין צופים למשחקים שהיוו בהרמוניה חריפה הד לאטמוספירה של ערב מלחמה, של חזית ואסון שהלכה ונרקמה שם, בין פראג לברלין.

הבמאי צ'מרינסקי יכול להתגאות בעבודה נקיה למופת זו. לא רק צ'אפק מצא כאן מפרש מצויין, אלא כל הפרובלמה הזאת הכאובה של אנשים וחיות מצאה בצ'מרינסקי ידיים אינטלגנטיות שידעו לתת במידה את מה שניתן לתת ונזהרו מכל מיני סממנים זולים המתבקשים כל כך בנסיבות כאלה.

"תשע בערב". אורי קיסרי. 6.10.1938

"זהו המחזה השני נגד הדיקטטורה שניתן לנו במחצית השנה האחרונה במתכוון או שלא במתכוון. צ'אפק הוא סופר רציני ועיתונאי גדול. הוא עוקב אחר המאורעות, מרגיש אותם, מגיב אליהם. הוא הוגה רעיונות וגם בעל דמיון. את תגובתו לקורות הימים הוא מלביש לבוש דרמטי וזו היא 'המגפה הלבנה'.

ש. שריה. "הבוקר". 30.09.1938