פר גינט
מס' הצגה: 258
הצגת בכורה: 13/02/1971
מספר הצגות: 45

יוצרים


מאת :
הנריק איבסן
תרגום :
איתמר אבן זוהר
בימוי :
יוסי יזרעאלי
תפאורה ותלבושות :
דוד שריר
מוסיקה :
מיכאל (מישה) סגל
תנועה :
יורם בוקר
תאורה :
נתן פנטורין

שחקנים


פרגינט :
יוסי בנאי
אוטה :
שושנה דואר
האישה המפתה :

אינגריד :

האישה הירוקה :

אנטירה :
טובה פרדו
בתולות כפריות :
בתיה ארואטי , מירי פביאן , רוזה פרנק
אלמנה :
בתיה ברק
ילדה :
גליה ישי
אביה :
ערן בניאל
אמה :
נורית כהן
רקדניות :
עליזה בוקר , רות גלמן , אריאלה קציובה , רבקה מרומי
מנהל להקת השחקנים :
דובי גל
איכר :
רפי גולדווסר
אלמנה צעירה :
אורה פרוש
צעירה נשואה לזקן :
עדי קפלן
בעלה :
זישא גולד
נגנים :
משה הילר , אריה ניר
אסלק הנפח :
יצחק קלוגר
חבריו :
פנחס גולדברג , דוד ירדני , אברהם סלקטר
מנהל החגיגה :
יוסי פולק
סולוויג :
נירה רבינוביץ
הלגה אחותה :
גליה כספי
אביהן :
איתן פריבר
אימן :
מרים לרמן
מטס-מואן החתן :
עזרא דגן
אביו :
ראובן שפר
אמו :
גילה שריר
בעל הגסטד :
אריאל פורמן
רפתניות :
בתיה ארואטי , גליה ישי , מירי פביאן , אורה פרוש , נורית כהן , רבקה מרומי , גילה שריר , אריאלה קציובה , ורדה פרנק , עליזה בוקר , רות גלמן , עדי קפלן
אחותה :
גליה כספי
טרולים :
בתיה ארואטי , פנחס גולדברג , רפי גולדווסר , גליה ישי , מירי פביאן , רבקה מרומי , גילה שריר , אריאלה קציובה , ורדה פרנק , עליזה בוקר , רות גלמן , עדי קפלן , יעקב זומר , דוד ירדני , אברהם סלקטר , ג'ורג' חשביה , יצחק קלוגר
מלך הטרולים :
דובי גל
טרול שר החצר :
זישא גולד
בנה של האשה בירוק :
ערן בניאל
קארי :
בתיה ברק
מסטר קוטון :
ערן בניאל
מסיה בלון :
ראובן שפר
אברקופף :
נורית כהן
טרומפטרסטרולה :
יצחק קלוגר
רקדניות :
עליזה בוקר , רות גלמן , אריאלה קציובה , רבקה מרומי , אורה פרוש
בגדיפנפלט :
יוסי פולק
שומרי בית המשוגעים :
יעקב זומר , ג'ורג' חשביה
"כינור דוד" :
פנחס גולדברג
"ישו" :
רפי גולדווסר
אופליה :
גליה ישי
"פילוסוף גרמני" :
נורית כהן
שלומית :
מירי פביאן
"הקפיטליסט המפסיד" :
יצחק קלוגר
"איקרוס" :
בתיה ברק
"בלרינה" :
אורה פרוש
"קליאופטרה" :
מרים לרמן
"בת המלך" :
גליה כספי
"אדמה" :
רבקה מרומי
"מדאה" :
גילה שריר
"צמח פרחוני" :
אריאלה קציובה
"כפה אדומה בלילה" :
ורדה פרנק
"חום": :
עליזה בוקר
"קור" :
רות גלמן
"מרי אנטואנט" :
עדי קפלן
"האיש מזכוכית" :
דוד ירדני
"המלט" :
זישא גולד
"פרומתאוס" :
אברהם סלקטר
"הוהו" :
עזרא דגן
חוסין :
דובי גל
פאלח עם מומיה :
אריאל פורמן
מפליגים באוניה :
דובי גל , יצחק קלוגר , אריאל פורמן , עליזה בוקר , בתיה ברק , פנחס גולדברג , רפי גולדווסר , אברהם סלקטר , ג'ורג' חשביה , בתיה ארואטי , אורה פרוש , יעקב זומר , גליה ישי , רות גלמן , עליזה בוקר , רבקה מרומי , עזרא דגן , דוד ירדני
קברניט :
ראובן שפר
נוסע מוזר :
ערן בניאל
הטבח :
דוד ירדני
קהל בהלויה :
יצחק קלוגר , זישא גולד , אריאל פורמן , פנחס גולדברג , עזרא דגן , דוד ירדני , אברהם סלקטר

פר גינט נכתב בשנת 1867, בזמן שהנריק איבסן שהה בגלות מרצון באיטליה ופורסם בנובמבר אותה שנה.

 

המחזה מספר על בחור נורווגי בן 20 העוזב את בית אימו, אוזה ואת אהובתו סולווג ויוצא למסע בו הוא מתמודד עם סדרת אירועים והרפתקאות נועזות.

 

היצירה מכילה יסודות רבים של הווי החיים והנוף הנורבגי ומסתמכת על הספרות הנורבגית העתיקה והעממית, לא רק באופן כללי, אלא גם בפרטים. שם הגיבור, פר גינט, וכמה מעלילותיו עבדו על פי אגדות עם שעוצבו לפי חייו של אדם בשם גינט שחי בנורבגיה במאה ה - 17.

 

עיקרו של המחזה נובע מכור ההיתוך היצירתי של איבסן. יש בו יסודות אוטוביוגרפיים (בדמותו של פר גינט, של אמו ושל אביו), פוליטיים-אקטואליים (מלכות הטרולים שהיא רביו פוליטי-סאטירי של החברה הנורבגית), פארודיים (פארודיות של יצירות ועל סוגים של ספרות) ולא מעט חשבונות אישיים של איבסן עם אויביו. במהלך השנים הטשטשו היסודות הביוגרפיים-אקטואליים והדגש עובר אל היסודות שיש להם תוקף וערך בכל מקום ובכול זמן.

 

"טוב שתיאטרון כמו 'הבימה' מתעכב מפעם לפעם על מחזות קלאסיים שהם הכרחיים לתיאטרון טוב ומודרני ומבחן ליכולתו. מחזהו של איבסן, מחזיר את התיאטרון וגם את הקהל אל קני המידה הנכונים של התרחשות תיאטרונית עשירה, המטשטשים אצלנו לעיתים קרובות בין קורי ההפקות הבידוריות הקרויות משום מה תיאטרון. אילו רצה יוסי יזרעאלי, במאי ההצגה, להעלות חזיון ראווה, צריך היה לקצר מעט ונצחונו היה שלם. אולם בייסוד ההצגה שלו עומדת תפיסה נועזת, יפה ויומרנית ומשום כך גם הכשלון מרהיב.

יזרעאלי ביקש להעלות הצגה מודרנית שהיא מסע ארוך ואכזרי אל תוך נפשו של אדם מתפורר. פר גינט הכפרי הנורווגי העליז, החי על כנפי דמיונו, הוא לפי תפיסתו של יזרעאלי - אדם הנמלט כל חייו מעצמו ומהאנשים הסובבים אותו. זהו יצור אנוש שאינו מסוגל לקשר אנושי. תפיסה כזו היא לא רק לגיטימית, היא מאירה באור חדש יצירה שנכתבה בתקופה אחרת (1867)ובמקום אחר וכל נסיון לגלות צדדים אחרים ולשים דגשים חדשים ביצירה כזו הוא רצוי ומעניין.

אלא שההצגה שהעלה יזרעאלי אינה עומדת בדרישות תפיסתו. במקום הפנמת הדמויות והעמקתן, יש החצנה שהעיצוב הבמתי המעולה אינו מחפה עליה. יוסי בנאי היה חד מימדי ומכני למדי. הוא שילח אל האולם את הטקסט הרב שיש לו לומר בקצב מרתוני ובאינטונציה שהזכירה את בנאי ממחזותיו של אלוני.

במסגרת ההצגה כולה, חברו כמה הישגים בלתי רגילים והראשון בהם הוא הישגו של דוד שריר שתכנן תפאורה חד פעמית ממש. למבצע כזה קוראים בדרך כלל 'מבצע חיים'. ההתרשמות מהצגת 'הבימה' אינה אחידה. היא נעה בין ההתפעלות הרבה נוכח התמונות הרבות והמרהיבות כל כך ובין היגיעה והאכזבה שלאחר התפוגגות הרושם העז. ועל אף כל האמור, זהו כשלון שתיאטרונים רבים היו מתברכים בו וזו הצגה שיש לראותה.

עידית זרטל. "דבר". 03.03.1971