בית ברנרדה אלבה
מס' הצגה: 546
הצגת בכורה: 26/05/2001
מספר הצגות: 97

יוצרים


מאת :
פדריקו גרסיה לורקה
תרגום :
רבקה משולח
בימוי :
אילן רונן
תפאורה ותלבושות :
רות דר
מוסיקה :
יוסי בן-נון
הדרכה קולית :
חדוה מלר
תנועה :
דניאלה מיכאלי
תאורה :
פליס רוס

שחקנים


ברנרדה :
גילה אלמגור
פונסיה, משרתת :
ליא קניג
מריה חוספה, אמה של ברנרדה :
רות גלר
אנגוסטיאס, בתה של ברנרדה :
דינה בליי
מגדלנה, בתה של ברנרדה :
רויטל שניר
אמליה, בתה של ברנרדה :
טל צדקוני
מרטיריו, בתה של ברנרדה :
מיקי פלג-רוטשטיין
אדלה, בתה של ברנרדה :
הילה וידור
משרתת :
דוית גביש
פרודנסיה :
עידית צור
קבצנית :
כרמל בן אפרים
מתאבלות: אשה א' :
דבורה מילר
אשה ב' :
נעמי דולזה
אשה ג' :
אסתר תנעמי
אשה ד' :
יאירה אוריין
ילדה :
שיר אעידן , מאי ביסמוט
מקוננות :
כרמל בן אפרים , זהבה גורדון , עדנה גלעדי , לאה הדר , עפרה טובי , רוזה ליפשיץ

מחזהו המפורסם של לורקה מתרחש בספרד בתחילת המאה הקודמת. לאחר מות אבי המשפחה כופה ברנרדה אלבה על בנותיה תקופת אבל בת שמונה שנים, במהלכה אסור יהיה להן לצאת מהבית. בין כתלי הכלא החדש מתעצמות התשוקות והבנות, המנסות ככל שביכולתן לחיות, נאלצות להתמודד עם עריצות אמן.

הופעת גבר בבית משבשת את מהלך חייהן. הרגשות בבית סוערים, ומובילים לטרגדיה בלתי נמנעת.

"ההפקה החדשה של 'הבימה' בבימויו של אילן רונן מדגישה היטב את האווירה הספרדית עם קטעי פלמנקו ותפאורה יפהפיה של רות דר, החושפת בפנינו את המתרחש מאחורי הקירות הלבנים באחת התמונות המרשימות של הערב. הכניסה לעולם הספרדי מחייבת תפיסת משחק מדוייקת שתעביר לנו את הנפש הגועשת שמתחת למעטה החינוך החונק והמסורת המדכאת. גילה אלמגור כברנרדה אלבה וליא קניג בדמות פונסיה המשרתת הזקנה, מעבירות היטב את שני הקצוות של הקונפליקט הערכי במחזה בלי לאבד מאמינותן האנושית.

שי בר-יעקב. "ידיעות אחרונות. 24.06.2001

"לורקה תיאר את מחזהו כראליסטי, כמעט נטול שירה. ויש שתי דרכים בסיסיות להציגו. האחת היא ללכת בדרך האיפוק והשניה - בדרך ההחצנה. דומה שאילן רונן בחר בדרך השניה. התפאורה על הבמה הגדולה מרשימה במסכים הלבנים ובקירות האבן הבהירים. יש מוזיקה לרוב, קטעי נגינה, מקהלה וסולו. על הרקע הזה קטעי ההווי העסיסיים בולטים בטבעיותם וליא קניג מפיקה כאן את המירב מדמות המשרתת פונסיה, האחת שאינה חוששת להגיד לברנרדה את האמת.

בתפיסה זו, כמעט מההתחלה, הכל מוחצן, מודגש, עשוי בגדול. יש שחקניות שמפיקות מתפיסה זו את המירב, כמו דינה בליי, מיקי פלג והילה וידור.

מיכאל הנדלזלץ. "הארץ". 22.06.2001