עת דודים
מס' הצגה: 674
הצגת בכורה: 14/11/2013
מספר הצגות: 147

יוצרים


מאת :
רועי רשקס
על פי סיפור מאת :
מירי ורון
בימוי :
איציק ויינגרטן
תפאורה :
לילי בן נחשון
תלבושות :
דנה צרפתי
מוסיקה :
אורי וידיסלבסקי
כוריאוגרפיה :
יעל תורג'מן
תאורה :
מאיר אלון

שחקנים


ה"מאמע", אם המשפחה :
ליא קניג
סניה, בנה הבכור :
רוברטו פולק
ארון, בנה השני :
אלון נוימן
רוחל'ה :
אילנית גרשון
איטה, אשתו :
איילת רובינסון , טלי אורן
פנינה, בתה הצעירה :
נגה שחר
חנן פיקלמן, בעלה של פנינה :
תומר שרון
נחומי, בנו של סניה :
מוטי לוגסי , דניאל סבג
יודה, "הליטבק" :
אמנון וולף

המחזה "עת דודים "מבוסס על ספרה של מירי ורון באותו השם. המחזה מתרחש בליבה של תל אביב בשני פרקי זמן – אמצע שנות השלושים, וההפוגה הראשונה במלחמת השחרור ומעט אחריה. במרכזו המאמע, אם משפחה דומיננטית שעלתה ארצה עם שלושת ילדיה מהעיר מינסק. המאמע מנהלת ביד רמה את חייהם של ילדיה ובני זוגם, ולפעמים אף מעירה לריבונו של עולם כשטעה לדעתה. היא עושה כל זאת בהומור, עוקצנות, ובעיקר בנאמנות אין קץ לצאצאיה במאבקיהם אל מול שאר העולם.


הדרמות המשפחתיות מתרחשות בצלם של אירועים היסטוריים, מימי העליה החמישית ועד למלחמת השחרור. השמחה וההתרגשות על הקמת בית לעם ישראל לאחר אלפיים שנות נדודים, מעורבת בכאב הנורא של המחיר, שאנו משלמים עד עצם היום הזה.





"זאת הצגה שעוסקת בעבר ושייכת לעבר והשירים הנכללים בה גורמים לקהל לחוש נוסטלגיה עמוקה, כי אולי פעם אנשים גם סבלו ואהבו, אבל הכל היה תמים יותר והאמנו בצדקת דרכנו. טוב לשבת בהצגה ולהינשא על כנפי הזיכרונות אל העבר, עת בנינו את תל אביב ולחמנו על עצמאותנו. כל השחקנים עושים את מלאכתם נאמנה וליא קניג מולכת על הבמה.

מיכאל הנדלזלץ, "הארץ". 8.05.2014

יתכן שניתן היה להדק את המחזה הזה ולחסוך את החלק השני כמעט נטול התוכן. אבל הקהל אהב אותו כמות שהוא בגלל אחד עשר השירים שתגברו נוסטלגיה ותוזמרו בעושר הרמוני בידי אורי וידיסלבסקי. דרך הפיגום הגדול על הבימה שעיצבה לילי בן נחשון, נחשף ים תיכון תל אביבי מסמא ומפתה בזכות התאורה הבוהקת של מאיר אלון. הפיגום המשטיח במשהו את הבמה מאפשר העמדה כמעט כוריאוגרפית של סצינות יפהפיות בבימויו של איציק ויינגרטן. הבלתי נשכחת בהן היא סצינת לידה הרב מפלסית, רב המולתית ומקצבית.

ליא קניג, מלכת התזמור, מתגלה גם כזמרת שאנסון בשיר "תכול המטפחת",קול קטן, ספק מדקלם ספק שר, היגוי חצוב, ברור. למעלה, על הפיגום ומתחת לו, גונב הסצינות האולטימטיבי הוא תומר שרון. טובים הם רוברטו פולק, אלון נוימן, אילנית גרשון, דניאל סבג ואמנון וולף.

דבורה נמיר, את "בית העיתונאים". 05.2014