מירל'ה אפרת
מס' הצגה: 48
הצגת בכורה: 19/07/1939
מספר הצגות: 228

יוצרים


מאת :
י. גורדין
תרגום :
א. לוינסון
בימוי :
צבי פרידלנד
תפאורה :
י. פרנקל
מוסיקה :
פ. בן ציסי

שחקנים


מירל'ה אפרת :
חנה רובינא
יוסי'לי :
צבי בן-חיים
רוניא :
רפאל קלצ'קין
ר' שלמון :
אהרון מסקין
מחלה :
, בת עמי אלישיב-פינקל
ר' נחומצ'ה :
מנחם גנסין
חנה דבורה :
תמימה יודלביץ
שיינד'לה :
תמר רובינס
שלמה'לה :
חנה הנדלר

בשנת 1957 חודשה ההצגה בהשתתפות :

 

מירל'ה אפרת: חנה רובינא

יוסי'לי: יהודה אפרוני

דוניא: יצחק ברקת

ר' שלמון: אהרון מסקין

מחלה: בת עמי אלישיב-פינקל

ר' נחומצ'ה: חיים אמיתי

חנה דבורה:  תמימה יודלביץ'

שיינד'לה: שושנה רביד

שלמה'לה: דליה פרידלנד

 

 

מירל'ה אפרת, סוחרת עשירה מגרודנה, מגיעה לסלוצק, עם שני בניה ופמליה של משרתים ויועצים, כדי להשיא את בנה הבכור לשיינדלה, נערה ענייה אך בעלת יחוס.

 

במפגש הראשון של מירל'ה עם מחותניה, הרב נחומצ'ה וחנה דבורה, היא נוכחת לדעת שעשתה מקח טעות.  אנשים אלה שנראו אצל השדכן, דלי אמצעים אך מכובדים, אינם אלא קבצנים ושנוררים, המנסים להבנות מהשידוך. כשהמצב הופך לבלתי נסבל עבורה, היא מבטלת את השידוך, ומצווה על שולמן  - מנהל עסקיה, לרתום את הסוסים כדי לחזור לגרודנה. תחנוניהם ובכיים של המחותנים, כמו גם התנגדותה השקטה של מחלה - מנהלת משק ביתה , והסרקאזם של בנה הצעיר דוניה - אינם מרתיעים אותה.  אך עישקותו ודביקותו של יוסל'ה בבחירת לבבו - מכניעים אותה, ולמרות שאינה שלמה עם הרעיון, היא מצווה לערוך את החופה מיד.

 

אנחנו חוזרים ופוגשים את המשפחה לאחר שלוש שנים,  בבית מירל'ה, בגרודנה. יחד עם שיינדלה, הכלה, הגיעו גם המחותנים - רב נחומצ'ה וחנה-דבורה. בעוד מירל'ה אפרת רוצה להמשיך ולשלוט בביתה ובעסקיה כמימים ימימה,ההתנגשויות  בתוך המשפחה הן בלתי נמנעות.  מירל'ה שאינה יכולה עוד לשאת את המריבות הבלתי פוסקות, נכנעת ומעבירה את כל רכושה לשליטת בניה.

 

המערכה השניה נפתחת כשהבית העשיר והמכובד של מירל'ה שינה צורתו כליל. מירל'ה מתקשה לעמוד בסדר החדש, אך חורקת שן ומבליגה, עד שמגיע שולמן, שבא לבקש תרומה לבנית בית חולים יהודי חדש.  באין לה כסף משלה, היא נאלצת לפנות ליוסל'ה שיתן לה מאתיים רובל. כדי לא לביישה ברבים. שיינדלה ודוניה, הרואים בזה זריקת כסף, מונעים מיוסל'ה לתת לה את הכסף. מירל'ה נמצאת בין הפטיש והסדן. היא אינה מוכנה עוד להבליג. היא אוספת כמה מחפציה, מבקשת משולמן, לתת לה מקלט בביתו ועוזבת את הבית.

 

חולפות עשר שנים, מירל'ה השתכנה בביתו של שולמן ומנהלת את חשבונותיו. ביום הבר-מצווה של נכדה שלמה'לה, מגיע יוסל'ה כדי להתפייס עם אימו ולהחזירה הביתה. מירל'ה מעדיפה לשלוח מתנה לנכדה מבלי להשתתף בשמחה. היא אינה מוכנה להתפייס עם המשפחה, שפגעה בה והשפילה אותה. יוסל'ה יוצא ממנה בבושת פנים. אלא ששיינדלה, כלתה, אינה יכולה לעמוד במצב הבלתי נסבל הזה, ולוקחת את היוזמה לידיה. היא רוצה להחזיר את חמותה הביתה. אלא שמירל'ה אינה מתרצה. בעימות חריף וקשה ביניהן הן חושפות זו את מחדליה של זו, וכל אחת את חולשות עצמה - גם שיינדלה נאלצת לעזוב, בלא שהשיגה את מבוקשה.

 

לאחר עימות זה תשושה מירל'ה, רצוצה ומבולבלת.

 

שלמה'לה הנכד, הוא אחרון הפוקדים. בדרכו הישירה והילדותית הוא פורט על נימי אהבתה, ומכניע אותה.

 

"צריך היה לחדש את הצגת 'מירלה אפרת' כדי להזכיר שחנה רובינא היא יותר משחקנית בלתי מצוייה. באישיותה צפון קסם התיאטרון, סוד הגדולה. הקהל שמילא את בית 'הבימה' אמש, לא אחר לחוש בזאת. ברגע שנשמע קולה של רובינא - מירלה קורא 'מחלה' מאחורי הקלעים - עבר בו רטט. ההצגה כולה עומדת בסימן של התרוממות רוח. מחזהו של יעקב גורדין, על כל התמימות שבעלילתו המלודרמטית, רווית ה'מוסר השכל', נהפך לטרגדיה כובשת על אף ה'פרובנציאליות העיירתית' כביכול.

על אף חוסר החידושים - ההצגה בבימויו של צבי פרידלנד, היא בבחינת תיאטרון מצויין. אהרון מסקין כר' שלמון, בת-עמי כמחלה - מצויינים כתמיד. יהודה אפרוני כיוסל'ה, שושנה רביד כאשתו שיינדלה, יצחק ברקת כדוניה, משתלבים היטב בהצגה ומוסיפים לה את נימי החולשה, החוצפה, והקשיחות שהועיד להם המחבר. דליה פרידלנד, שחזרה זה עתה משנתיים של השתלמות בלונדון, חמודה ביותר בתפקיד הנכד שלמה'לה. אך אצילותה ופיקחותה, כוחה ורפיונה, אנושיותה וכח סיבלה של חנה רובינא כמירלה, הם כמובן המעלים הצגה זו מן הבינוניות אל השיא.

אולי יעשה מאמץ לקראת מלאת 40 שנה ל'הבימה' להנציח על סרט פרקי משחק כגון אלה של מירלה ואחרים - למען אלה שלא ראו במו עינהם את ראשיתו של התיאטרון העברי.

ר.עזריה. "מעריב". 1957

"גורדין לא היה גאון. הוא היה בעל מלאכה חרוץ, אשר חי בסביבה של אידאלים אמנותיים קטנים. בשעתו, הספיק הדבר ו'מירלה אפרת' עברה מן הבמה היהודית גם לבמות העולם. אולם היום, אין היא בשבילנו אלא תחנה בתולדות התיאטרון ואין אנו רואים צורך לשוב אליה. אף על פי כן, אפשר אולי להציג את גורדין היום אם יש קצת לגלוג של מרחק ביחס לגיבוריו שלו.

אולם כשרואים אנו תיאטרון שהציג את 'הדיבוק' עם וכטאנגוב מעמיד את אחד משחקניו באמצע הבמה ונותן לו ברצינות גמורה וללא כל דיסטאנס אומנותי לגלגל לפנינו מונולוג פטאטי מאוד - הרי איננו אלא תמהים. אומנם יש מעלה חשובה למירלה אפרת אשר אין לזלזל בה : המחזה בנוי על תפקיד אחד הנותן למשחק להראות את כל כח כשרונו. ואף על פי כן, אין זה מספיק ואין זה מצדיק את הבחירה. כובד המחזה, מוטל בעיקר על רובינא והיא הראתה את כוחה לשאת את הנטל הזה. הדמות גדלה ממערכה למערכה.

יפה וצחה העברית בתרגומו של א. לווינסון. נעימה לעין התפאורה של י. פרנקל ונאה מאוד גם התלבושת. המוסיקה של פרודהאוז בן-ציסי, מתקשרת יפה עם המחזה.

לאה גולדברג. "דבר". 20.7.1939