אילוף הסוררת
מס' הצגה: 113
הצגת בכורה: 06/03/1952
מספר הצגות: 35

לבפטיסטה שתי בנות : אחת מרשעת והשניה טובת לב.

 

הוא מסרב לקבל את מחזריה של הבת קטנה, ביאנקה, בטרם יימצא חתן לבכורה, קאתרינה המרשעת.

 

 לו'נצ'יו, צעיר מפיזה, מאוהב גם הוא בבינאנקה, שומע איך בפטיסטה מחפש מורים לבתו והוא מחליף את בגדיו עם אלה של  טראניו משרתו  כדי להתקבל כמורה בבית בפטיסטה.

 

שני מאהבים נוספים של ביאנקה , גרמיו והורטנסיו, מחליטים לחפש כלה לסוררת ופוגשים את פטרוקיו, איש ורונה, המבקש לשאת כלה עשירה, גם אם מרשעת וסוררת. 

 

"גלנר הוא בעל מקצוע מנוסה ומומחה. הוא שולט בבמה ובשחקנים שליטה גמורה ומעביר תמונה אחר תמונה בזריזות כך שהתנועה אינה נפסקת אף לרגע והשד המסוכן ביותר לתיאטרון - השיעמום - אין לו דריסת רגל על הבמה. תמיד מוצא גלנר משהו להפתיע בו את הצופה. חלק גדול מהצלחת המחזה יש לזקוף לתרגומו התוסס של רפאל אליעז. המתרגם נתן בפי גיבורי ההצגה שפה עברית עסיסית מלווה לשון נופל על לשון לרוב - ואף הרבה יותר חרוזים מאשר במקור.

ש. שריה. "הדור". 21.3.52

"הצגה גדולה ומפוארת שבה התיאטרון הלאומי הבימה מתרומם לרמה של תיאטרון בינלאומי. שלושת הגורמים חברו יחד : הגאון שייקספיר, הבמאי יוליוס גלנר ורוב שחקני הבימה, וותיקיה כצעיריה. כאן שאר רוח, הברקות ומלאכת מחשבת. העין נהנית מרוב הפאר והגיוון, מה שלא ניתן עדיין להאמר ביחס לאוזן. הקליטה של הטקסט אינה מושלמת. בתיאטרון העברי יש חטא קדמון. הוא נוצר בשעה שרוב הצופים לא הבינו את השפה ומשום כך הושם הדגש על המשחק ועל התנועה ולא על הדיבור כיסוד ראשון. עכשיו זה מתנקם.

הדור שנולד בארץ תובע בצדק את הדיבור הטבעי. מתבלטות במיוחד הנשים. עדה טל משחקת את התפקיד הראשי של הסוררת קטרינה : כשרונה מבריק. רחל טימור באותו תפקיד מגלה כשחקנית חדשה סמני התקדמות מפתיעים. לאה קנוט כביאנקה - שופעת חן. נאוה שאן ממלאה במקצועיות מובהקת שני תפקידים של פונדקאית ושל אלמנה. בסיכום : משב רוח גדול, שירה, הגות המרחיבה את האופק. שייקספיר בבימויו של גלנר ב'הבימה' מרומם את התיאטרון העברי ואנו מקבלים את "אילוף הסוררת" כהישג וכשי.

י.מ נוימן. "דבר השבוע". 13.03.1952