הציפור הכחולה
מס' הצגה: 118
הצגת בכורה: 06/10/1952
מספר הצגות: 107

יוצרים


מאת :
מוריס מטרלינק
תרגום :
שמעון הלקין
בימוי :
רנטו מורדו
תפאורה ותלבושות :
פאול לוי
מוסיקה :
פרנק פלג
תנועה :
גרטרוד קראוס


טילטיל ומיטיל, ילדיו של חוטב עצים עני, יוצאים לחפש את הציפור הכחולה. אם ימצאו אותה - ימצאו את האושר.

 

יחד איתם הולכים גם האש והמים, הלחם והחלב, הכלב והחתול. בדרכם הם פוגשים עולמות שונים ומשונים, מבקרים את סבם וסבתם בארץ הזכרונות, הם עוברים במלכות הלילה המפחידה, ארמון השמחות וגני האושר ואפילו את ארץ העתיד בה פוגשים את הילדים שטרם נולדו. אך את הציפור הכחולה הם אינם מוצאים, האושר לא נמצא.

 

רגע לפני שהם מתייאשים מופיעה לפתע הציפור הכחולה, לא בחלום אלא דווקא בביתם הדל משום שהאושר קיים בלבו של האדם.

"הצגה מפוארת, רב גוונית, שופעת יופי. האם אפשר בת אחת, בערב אחד, לספוג את כל הפאר בפרטי פרטיו ? במיוחד זה חג גדול בשביל הנוער. מוגש לו שי - משהו מהוד רוממותה של האגדה. "הבימה" השקיעה בהצגה מאמץ רב ועבודה יצירתית כדי להוסיף פאר.

משתתפים בה חנה רובינא, יהושע ברטונוב שאנו רגילים לראותם בתפקידים ראשיים. כמה רטט מוסיפה רובינא בתפקיד "הלילה" וכמה שובבות משרה ברטונוב בתפקיד הכלב. ושוב נתנה הזדמנות למשמרת הצעירה בתיאטרון להיווכח עד כמה אין אפיזודה על הבמה : כשאמן גדול עולה על הבמה אפילו לכמה רגעים - הוא במרכז. המוסיקה של פרנק פלג ראויה להערכת מומחה וכן הכוריאוגרפיה של גרטרוד קראוס. כאמור, אין אפשרות לספוג את כל היופי בראייה אחת ראשונה. המון הברקות, הרבה פאר, שפע יופי.

כל "המוזות" חוברו יחד : שירה, משחק, ציור, מנגינות ומחולות - כדי לתת לנו פסטיבל על הבימה העברית. עוד ידובר על הצגה זו. אחרי "פר גינט" - נראתה שוב "הבימה" למשימה גדולה.

י.מ ניימן. "דבר השבוע". יוני 1952