המלך ליר
מס' הצגה: 138
הצגת בכורה: 21/04/1955
מספר הצגות: 94

יוצרים


שחקנים


המלך ליר :
אהרון מסקין , שמעון פינקל
מלך צרפת :
אלברט כהן
דוכס בורגונד :
גדעון זינגר
דוכס קורנוול :
שרגא פרידמן
דוכס אולבני :
דוד רם
קנט :
שמואל רודנסקי
גלוסטר :
נחום בוכמן
אדגר :
צבי אבי-גד
אדמונד :
ישראל בקר
השוטה :
שלמה בר-שביט
אוסוולד :
ארי ורשבר , אבנר חזקיהו
אביר ראשון :
שלמה ברטונוב
איש זקן :
אבנר חזקיהו
משרתי קורנוול :
אלברט כהן , ברוך דוד
משרתי גלוסטר :
אמנון מסקין , פרץ הלוי
משרת אולבני :
אלכסנדר רוזנגרטן
כרוז :
גדעון זינגר
סרן בצבא הבריטי :
יוסי גרבר
הרופא :
שלמה ברטונוב
גונריל :
נאוה שאן
רגן :
רחל לופוביץ' (תימור)
קורדליה :
שושנה רביד , מרים זוהר
נשי חצר של קורדליה :
עדינה פלדמן , אסיה שניידר

המלך ליר מחליט לפתע לחלק את ממלכתו בין שלושת בנותיו, ושואל בחפזון את השאלה הפטאלית : איזו מן הבנות אוהבת אותו ביותר. זו האוהבת ביותר תקבל את החלק הגדול בממלכה.

 

שתי הבנות הבכירות, גונריל ורגן, מתחנפות לאביהן  ואילו הבת השלישית, קורדליה הכנה, מסרבת להחניף לו.

 

קורדליה מגורשת מהממלכה. איש אינו מעז להתנגד להחלטה האכזרית במלבד קנט הנאמן למלך, המגורש אף הוא .

 

הבנות הצבועות מתחלקות בינהן בממלכה. ליר שהתנה את החלטתו  בזכות לגור איתן לסרוגין, מגלה את פרצופן האמיתי ונטרפת דעתו.  המלך המטורף, שאינו מצא מקלט בערוב יומיו אצל בנותיו, נקלע לסערה איומה בלווית השוטה הנאמן.

 

קורדליה, הבת הנאמנה מוצאת את אביה מוכה השגעון, אך השניים נשבים ע"י המחנה הבריטי שניצח את המחנה הצרפתי.

 

גונריל ורגן, אכולות הקנאה מוצאות את מותן : גונריל מרעילה את רגן ומתאבדת.

 

באותה העת מתה קורדליה בבית הסוהר ואביה האומלל מת בקוננו עליה.

 

 

 

"תהיה זו כמדומה, הפעם הראשונה בתולדות התיאטרון בארץ שא. מסקין וש. פינקל, יופיעו באותו תפקיד לסרוגין. המדובר הוא בתפקיד הראשי ב'מלך ליר' המבויים עתה ב'הבימה ' על ידי הבמאי האורח יוליוס גלנר. מתעוררת השאלה כיצד תפתר בעיית 'הפרימיירה'. מי ישחק בה ? יודעי דבר מנבעים שהפעם תהיינה להצגה שתי 'הפרימיירה'.

 

אף למרים זוהר, שתופיע בהצגה זו בתפקיד הבת הטובה קורדילה, יש הפעם מחליפה, שושנה רביד, שהפסיקה את הופעותיה על הבמה לפני כשנה לרגל הולדת בנה בכורה".

 

מתוך עיתונות התקופה

"טוב עשתה 'הבימה' שנתנה לשניים משחקניה הוותיקים והמחוננים למלא חליפות את התפקיד הראשי. ראינו שני מלכים שונים זה מזה, אך בשניהם הכרנו את המלך ליר. מסקין היה שליט מרומם וטראגי, מכונס בתוך עצמיותו בה יוקדת אש אסונותיו. פינקל לעומת זאת, הופיע ונשבר כמלך גא ונאיבי הממצא את סבלו חשוך המרפא - כפי שהגיוני לטיפוס המגולם. מסקין היה יותר מאופק ו"ביתי" באמצעי ביטויו, פינקל לעומתו יותר קרוב לגרנדיוזי ותיאטרלי-הפגנתי שבדמות קלאסית זאת. מסקין הבליט יותר את עול הזקנה. פינקל - את כאב האמון הנפשע.

"קולנוע". מיכאל הר-סגור. 29.04.1955

"ההצגה 'המלך ליר' היא מן הגדולות ביותר של 'הבימה'. הטרגדיה של המלך ליר ואף של גלוסטר היא כה גדולה באנושיותה שאין לשיני הזמן שליטה בה. נתמזלה 'הבימה' שמתרגם אמן כמשורר אברהם שלונסקי יצק בדפוסים עבריים את הגדולה ביצירותיו של שיקספיר. נחום בוכמן משחק את גלוסטר בכנות תואמת דמות תמימה זו. משחקו מתעלה לאחר שהוא מתעוור ואחת שאיפתו להגיע לצוקי דובר כדי להפיל עצמו משם הימה.

על ישראל בקר בדמות הבן הבלתי חוקי, אפשר לומר שעוד לא היה לו ב'הבימה' תפקיד שיתאים לו כזה שניתן לו בהצגה זו ושעוד לא הצטיין במשחקו כמו הפעם. אהרון מסקין העדיף במשחקו להדגיש את הרגש על הגישה השכלתנית ולכן הוא משכנע יותר במערכה הראשונה. שמעון פינקל בנה את משחקו על התפתחות הדרגתית של התעצמות אכזבתו מבנותיו ותוצאות טעותו המרה. אהרון מסקין חי את תפקידו במלוא כובד תמימותה של דמות פטריארכלית גדולה, שלא השכל אלא הרגש קובע את מעשיה ברגעי חיים מכריעים.

אולם שמעון פינקל משחק את תפקידו. משחקו בנוי להפליא, דרגות דרגות ותפתח בקו עולה. אולם אף לרגע אחד אין אנו שוכחים כי אכן רק משחק פינקל ואף הוא עצמו אינו שוכח זאת.

א.נהור. "חירות".4.05.55