יוליוס קיסר
מס' הצגה: 177
הצגת בכורה: 01/07/1961
מספר הצגות: 29

יוצרים


מאת :
ויליאם שייקספיר
תרגום :
נתן אלתרמן
בימוי :
פיטר קו
תפאורה :
שון קיני
תלבושות :
סוזן פולר
תכנון תאורה :
ארנון אדר
תאורה :
נתן פנטורין

שחקנים


יוליוס קיסר :
אהרון מסקין
אוקטביוס :
אהרון אלמוג
מרקוס אנטוניוס :
מישא אשרוב
לפידוס :
יהודה רובינשטיין
פורציה :
דליה פרידלנד
קלפורניה :
עדה טל
ציצרו :
ניסים שמעוני
פובליוס :
יצחק קאופמן
ארטמודורוס :
יהושע ברטונוב
מרקוס ברוטוס :
נחום בוכמן
קסיוס :
אבנר חזקיהו
קסקה :
שרגא פרידמן
טרבוניוס :
יצחק ברקת
ליגריוס :
ישראל רובינצ'יק
דציוס ברוטוס :
יהודה אפרוני
מטלוס צימבר :
ברוך דוד
צינה :
חיים אמיתי
פלויוס :
ישראל רובינצ'יק
מרולוס :
ניסים שמעוני
מגיד עתידות :
יהודה רובינשטיין
לוציוס נער :
קובי רכט
קטו הצעיר :
ניסים עזיקרי
פינדרוס :
ניסים שמעוני
קלאודיוס :
שלמה אזולאי
סטרטו :
איתמר כהן

שלטון היחיד המתעצם של קיסר מאיים על ההנהגה המסורתית של רומא הרפובליקנית.

קסיוס קושר קשר לרצוח את קיסר. הוא משכנע את ברוטוס, ידיד של קיסר ואישיות נערצת ברומא, לעמוד בראש הקשר.

בליל ה-15 במארס מתחוללת סופה גדולה ברומא, והעיר מתמלאת שמועות על תופעות על טבעיות מבשרות רע. בליל בלהות זה מתהדק הקשר נגד קיסר. למחרת בבוקר, בישיבת הסנאט, הקושרים מתנפלים על קיסר ודוקרים אותו למוות

אנטוניוס, מקורבו של קיסר, מגיע לזירת הרצח וטוען שיהיה מוכן לפעול יחד עם הקושרים לייצוב המצב הפוליטי. ברוטוס מתיר לו לשאת הספד בהלוויתו של קיסר.

ברוטוס עצמו נואם בכיכר העיר, מסביר לעם את הסיבות לרצח וזוכה לתשואות. אנטוניוס מתייצב לפני קהל עוין, אך הוא בונה נאום רגשני, מחושב מאוד, מלאכת מחשבת של חנופה והסתה, הפורט על רגשות ההמון ומצליח להפוך את ליבם ולהתסיס אותם נגד הקושרים.

רצח המנהיג מצית מלחמת אזרחים. אוקטביוס, בנו המאומץ של קיסר, מגיע לרומא ומתחבר אל אנטוניוס. הם משתלטים על רומא ומכוננים את שלטון השלושה, שלטון רודני ורצחני.

ברוטוס וקסיוס נאלצים לברוח ולגייס צבא במזרח האימפריה. הקרב המכריע נערך ביוון, ליד פילפי. ברוטוס גובר על גייסותיו של אוקטביוס, אך קסיוס ניגף לפני אנטוניוס.

קסיוס, שאינו יודע על נצחונו של ברוטוס, נופל ברוחו ומתאבד. בהמשך הקרב, גם ברוטוס נקלע למצוקה ונופל על חרבו. אנטוניוס מספיד אותו.

"הצגת 'הבימה' מעניינת בעיקר בגלל הבימוי. פיטר קו, הבמאי אנגלי הצעיר והעולה, הצדיק את שמו ההולך לפניו ונתן לנו הצגת ראווה נהדרת. הוא מנצל בזריזות ובכשרון את הבמה הגדולה ומניע עליה את הניצבים ואת השחקנים ביד מאומנת, ובדמיון רב כשהוא מתרכז סביב האפקט החזותי. אשר למשחק יש להתייחס להצגה זו לאור המשבר החמור שעבר על התיאטרון לפני כניסת שמעון פינקל לתפקידו. התיאטרון כלי רגיש וכל זעזוע נותן בו מיד את אותותיו.

יש לומר לשבחו של המנהל החדש, שידע לגרש את התוהו ובוהו ואת הייאוש מבין כותלי התיאטרון ושתל במקומו את שמחת היצירה. רצוי לשתף את פיטר קו גם להבא בעבודת 'הבימה', במאי צעיר ודינאמי כזה דרוש לנו. אין ספק ש'הבימה' התאוששה. היא נתנה לנו הצגה מעניינת, אקטואלית, ססגונית. יש לעשות מאמצים דחופים בשיפור ההיגוי כדי שהתרגום הטוב של אלתרמן יגיע במלואו לאוזני הקהל.

ד"ר אמיל פוירשטיין. "הצופה". 7.7.1961

"מסקין הוא פאר הבמה העברית. ואף אם אין תפקידו של יוליוס קיסר הולמו, הרי יש בו מן הקיים בגדולי הבמה בעולם : נוכחות קסומה ואוטוריטה של הופעה שאין לו שני בין שחקני הארץ. אבל שיקספיר לא בנה את הטראגדיה שלו על יוליוס קיסר כמרכז, אלא כמקור השראה בלבד, ובתור כזה עטרה הילת הקיום הבמתי את ראשו של מסקין כזרי הדפנה שהוצעו לקיסר.

היו בהצגת הערב - פרט לויליאם שקספיר : במאי צעיר ועטור כשרון הרי הוא פיטר קו, שאך מעטים כמוהו בימינו, יודעים לחוש את תנופתו של "גראנד ספקטאקל". היה בהצגת הערב - צייר מחונן בחוש של גדולות ותפיסת רחבותה של היריעה השקספירית. היה בהצגת הערב מתרגם מרענן, גדוש פיוט וחן ועמקות של מבע : הרי הוא נתן אלתרמן. היה בהצגת הערב איש התאורה ארנון אדר אשר העניק נוי רב לקיר האפור של לבנים ובלוקים.

ובסופו של דבר - לא בעזרתם של חברי הקולקטיב, ניתנה לקהל הישראלי הצגה מפוארת, למרות חולשתו של המשחק. יש לראות הצגה זו כדי ללמוד לדעת כיצד יכול במאי מזהיר להציל מקמלון את לבלוב הפיוט השקספירי.

ד"ר חיים גמזו. "הארץ" 2.07.1961