נתן החכם
מס' הצגה: 221
הצגת בכורה: 25/10/1966
מספר הצגות: 25

יוצרים


מאת :
גוטהולד אפרים לסינג
תרגום :
תרצה אתר
עיבוד ובימוי :
פיטר פריי
תפאורה ותלבושות :
אנטול גורביץ'

שחקנים


דיה :
סוניה שפטל
נתן החכם :
שמעון פינקל
רחל :
גאולה נוני
הדרוויש :
אילן תורן
צלבן :
אלכס פלג
נזיר :
ברוך דוד
הנסיכה-סיטה :
תקוה מור
הסולטן :
יהודה אפרוני
פטריאך :
ארי קוטאי
תפקידים שונים :
ליאורה אהרונוב , משה לוי

נתן היהודי הוא חכם בן כל הדורות ודמותו היא הציר המרכזי עליו סובבת עלילת המחזה. 

נתן המכונה "החכם", אינו דמות יהודי של ממש, אלא מעין סינטזה של כל הטוב שישנו בכל הדתות הכוללת  צניעות, אהבת הטוב והיפה והרצון לאחווה בין האנשים. 

תכליתה של הדמות, הטפה לסובלנות אנושית ודתית, נובעת מהמסקנה שבכל שלוש הדתות הגדולות יש מן הטוב ומן הרע. הטובה ביניהן היא זו, שמשתמשים בה לטובה.

 

נתן הוא סמל. דבר זה מתבטא במלואו  בסיום המחזה, כשתגובותיו אינן אלה של אדם מוכה שהפסיד את אושרו, אלא של פילוסוף האומר את דבר המחבר לקהל.

 

"במחזהו 'נתן החכם' אשר נכתב כשנתיים לפני מותו, רצה הדרמטורג הגרמני הנודע לסינג לבטא את ה"אני מאמין" שלו ובדרך זו להשיב מלחמה שערה לאותם חוגי השלטון והכנסיה שירדו לחייו. נתן החכם ועמיתיו משמשים יותר כסמלים בידי היוצר להבעת רעיונותיו מאשר דמויות דרמטיות, חיות, המתפתחות ומשתנות במהלך המחזה. העיקר במחזה הוא המהות הכלל אנושית והכל-זמנית.

נתן היהודי הוא חכם בן כל הדורות ודמותו היא הציר המרכזי עליו סובבת העלילה. המיקום הגיאוגרפי וההיסטורי של היצירה אינו אלא מסגרת לרעיונות ההשכלה הליברלית וכל נסיון לשים את הדגש על המימד הצורני-האקזוטי, כגון אינטרפטציה מזרחית, אינו אלא מרחיק את רעיונות ההומניזם הנאור מלב הצופה ומטשטשם.

שמעון פינקל הופיע כחכם ספרדי ממוצא רוסי ואילן תורן כ"המן" של "פורים-שפיל" אוריינטלי... לפיכך, קשה לעמוד על טיב המשחק. שמעון פינקל הוכיח כי הוא שחקן מנוסה ובעל כושר ביצוע טכני מעולה. אולם היכן הייתה גדולתו ועמקותו של נתן הפילוסוף ואיש ההשכלה ? כמובן אם חייב שחקן לשמור על היגוי תימני טהור, קשה לדרוש ממנו שיעמיק בחקר מהות התפקיד.

גאולה נוני ותקוה מור היו נאות מאוד וחוסר המשחק שהפגינו לא הפריע לא להן ולא להצגה. אלכס פלג הוא נאה למראה וגזור לפי הדגם הטבטוני הידוע לשמצה. יהודה אפרוני בתפקיד השליט הנאור סאלח א-דין סבל אף הוא מן האינטרפטציה שכפה עליו הבמאי.

כרמית מירון. "קול העם". 25.11.1967

"במרכז ההצגה שמעון פינקל בתפקידו של נתן החכם. למרות שבעיצובו של פינקל מתקבל נתן נאצל בהופעתו, תמוהים ביותר הם מאמציו הבלתי מוצלחים של פינקל לסגל לעצמו מבטא מזרחי. על ידי כך מתקבל מימד קומי אשר הבמאי משום מה לא חש בו. הבמאי פיטר פריי ניסה להכניס למחזה יסודות ויזואליים רבים ככול שניתן. הרעיון העיקרי שלו הוא בהפיכת המחזה לאגדה מזרחית ולמקם את ההצגה בנופה האותנטי של ירושלים בימי הצלבנים.

אלא שכאן, התלבט פיטר פריי בסתירה של עצמו.אם להפוך את היצירה לאגדה כי אז מה חשיבות עוד לאותנטיות של מקום ותקופה ? מן הרגע בו מעוגנת ההתרחשות בסביבה מוחשית מועבר מרכז הכובד בהצגה מן האידאות אלהעלילה עצמה. אלא שלרוע המזל אין בעלילה זו כדי לפרנס הרבה את דמיונו של הצופה בן המאה שלנו בהצגת תיאטרון מודרנית. זוהי - במקרה הטוב - גישה ההולמת אופרה.

אליקים ירון. 09.11.1966