השחף
מס' הצגה: 247
הצגת בכורה: 03/1970
מספר הצגות: 17

יוצרים


שחקנים


מאשה :
יעל אופיר
מדבדינקו :
יהודה אפרוני
קונסטנטין :
אלכס פלג
סורין :
שמעון פינקל
יעקב :
ליאו יונג
נינה :
דליה פרידלנד
פולינה :
שושנה דואר
דורן :
רפאל קלצ'קין
ארקדינה :
מרים זוהר
טריגורין :
יצחק שילה
שמרייב :
נחום בוכמן
טבח :
רמי בן אור
נערה :
חנה פילצר

לאחוזת הכפר של סורין, עובד ממשלה לשעבר בעל בריאות רופפת, מגיעה אחותו, השחקנית הדועכת אירינה ארקדינה, לחופשה קצרה יחד עם מאהבה טריגורין, סופר מפורסם וקונבנציונלי.

הם מתכנסים לצפות במחזה סימבוליסטי-ניהיליסטי שכתב בנה של ארקדינה, קונסטנטין, על החיים בעוד מאתיים אלף שנה בעולם "קר". ריק. איום", שבו מככבת נינה הצעירה המתגוררת באחוזה השכנה.

 

המחזה עוקב אחר נושא ההתבגרות, יחסי בנים והורים והתמורות בעולם התיאטרון והמשחק, אך גם אחר משולשים רומנטיים רבים ; המורה מדבדיינקו אוהב את מאשה, בתו של מנהל האחוזה, אך זו בתמורה אוהבת את קונסטנטין, שמחזר אחרי נינה. זו מקבלת ממנו מתנה שמבעיתה אותה - שחף מת מכדור אקדחו. היא נשבית דווקא בקסמיו של טריגורין המשתעשע ברעיון לכתוב סיפור אודות שחף זה. הם נשבעים זה לזו לשוב ולהיפגש יום אחד במוסקבה כאשר נינה תגשים את חלומה הגדול להיות שחקנית.

 

כעבור שנתיים שוב נפגשים כולם באחוזה, אך הפעם יהיה זה בנסיבות אחרות לגמרי.

 

The Seagull

By Anton Chekhov

Play no. 247

Opening show: 03/1970 

 

 

Creative team

 

Directed by: John Hirsh

Hebrew Version by: Raphel Eliaz

Set and Costumes by : Michael Annals

Music by: Poldi Shaetzmann

Lighting: Michael Lieberman

 

Cast

 

Masha:  Yael Ophir

Medvedienko:  Yehuda Efroni

Constantin: Alexander Peleg

Sorin: Simon Finkel

Yacob:  Leo Young

Nina: Dalia Friedland

Polina: Shoshana Duer

Dorn: Rahael Klatzkin

Arkadina: Miriam Zohar

Trigorin: Ytzhak Shillo

Shamraiev: Nachum Buchman

Cook: Rami Ben-Or

Maid: Hanna Pilzer

 

 

 

"זה מכבר לא הופיעה אצלנו להקה כה עשירה ומגובשת כבערב זה. "הבימה" גייסה כנראה, את מיטב שחקניה והללו בניצוחו של הבמאי נתנו את מירב הכשרון. יהודה אפרוני עיצב בדקות רבה דמות מחוקה של המורה ואילו שושנה דואר הייתה טובה מאוד ושיחקה בקו מתמשך ומותאם. טוב מאוד היה שמעון פינקל הן בנתוניו הדרמטיים והן בקומיים. נחום בוכמן עילג במקצת את הסילואטה של מנהל המשק ואיני יודע אם היה הכרח בזה. אלכס פלג היה מצויין, הגדרה, שהפכה לשגרתית, אך פלג שיחק באמת בהבנה מצויינת ובתנופה רחבה.

הוא יכול לשמש דוגמה לשחקנים רבים מבחינת ההיגוי ושקיפות הקול. רפאל קלצ'קין שיחק בכוח פנימי עצור. אלוף הצלחות, אמן שהרבה כל כך לעצב טיפוסים כה שונים זה מזה, התגבר הפעם על הנטיה שבלב כל שחקן "למשוך אל עצמו את היריעה" ושיחק במרוסן את הרופא הספקן. אשר ליצחק שילה, הוא עיצב טריגורין פלסטי ופנימי כאחד, כשדיבור וג'סטה ממוזגים אצלו בקולו העמוק והנדיר ביופיו ומעידים על שחקן בעל רמה, חכם ורגיש. שחקן ניואנסים שיודע לרסן את עצמו ולא להפוך את אמנות המשחק להפגנת אפקטים זולים של בידור.

צר לי לומר כי התפקידים הנשיים הראשיים, חסרו כוח שכנוע. מרים זוהר הייתה יפה מאוד, אך היא הייתה שופעת חיים ותוססת יתר על המידה. דליה פרידלנד, חסרה משהו בעיצוב נינה. לא תמיד היא משכנעת.

אורי קיסרי. "מעריב". 13.3.1970