משחק החלומות
מס' הצגה: 268
הצגת בכורה: 11/12/1971
מספר הצגות: 12

יוצרים


שחקנים


בת אינדרה :
מיכל בת-אדם
המשורר, קול אינדרה :
שמואל עצמון
הזגג :
יצחק ברקת
הקצין :
ישראל בקר
האב :
חיים אמיתי
האם :
תמר רובינס
לינה :
טוני זך
השוער :
דינה רויטקופ
הלחשן :
יצחק קלוגר
מדביק המודעות :
אליעזר יונג
רקדנית בלט :
אורה פרוש
זמר המקהלה :
ג'ורג' חשביה
השוטר :
פסח גוטמרק
עו"ד :
שמעון פינקל
הנגיד :
צבי שטולפר
דיקאן הפילוסופיה :
ארי קוטאי
דיקאן התיאולוגיה :
זלמן הירשפלד
דייקאן המשפטים :
אריאל פורמן
קריסטין :
ברונקה זלצמן
מפקח הקרנטינה :
נחום בוכמן
דון ז'ואן :
ג'ורג' חשביה
הקוקטית :
פנינה גרי
החבר :
פנחס גולדברג
הוא :
אלכס קוטאי
היא :
אביבה מרקס
הפנסיונר :
חיים אמיתי
עדית המכוערת :
פנינה וילצ'ר
אמה של עידית :
תמר רובינס
קצין הימיה :
יעקב אשכנזי
המורה :
ארי קוטאי
החתן :
פנחס גולדברג
הכלה :
אליאבה נורמן
העיוור :
אברהם רונאי
אליס :
אורה פרוש
הפרימדונה :
אביבה מרקס
האם האצילה :
תמר רובינס
האב האציל :
חיים אמיתי
המאסטרו :
אברהם רונאי
שחקן אופי :
צבי שטולפר
שחקן דרמטי :
ארי קוטאי
השחקן הקומי :
זלמן הירשפלד
שחקנית אופי :
ברונקה זלצמן
המאהב הצעיר :
פנחס גולדברג
המאהב הזקן :
יעקב אשכנזי
המאהב :
אריאל פורמן
התמימה :
טוני זך
הזמרת הבוכה :
פנינה וילצ'ר
שחקן "המלט" :
זכריה טובי
שחקנית "אופליה" :
אליאבה נורמן
נערות מקהלה :
יעל בסיס , אלומה שלום , שושנה קרמר , שלומית נתיב

בתו של אינדירה, האל ההודי, יורדת לכדור הארץ, להיווכח האם באמת חיי בני אדם עלי אדמות קשים כל כך כפי שהם מתלוננים.

 

במסעה היא פוגשת טיפוסים שונים : קצין הכלוא בארמון, משורר איתו מחליפה רשמים ודעות במערת פינגל, ויקטוריה עורך הדין וארבעה נשיאי אוניברסיטאות הרוחשים בוז האחד לשני ורבים אחרים.

 

בשובה לשמיים היא נושאת את הבשורה שחיי האדם הם שרשרת אחת של סבל וכאב, אך אין ספק שסבל זה יש לו, בוודאי, מובן והיגיון כלשהו בחשבון הכללי של העולמות, העליון והתחתון.

 

יצירתו של סטרינדברג מציגה את חיי האדם כחלום מופלא, על סבלו, השמחות הקטנות שלו, הרגעים המכריעים והקובעים בחייו בצורה חדישה ומפתיעה, חריפה ואקטואלית.

 

 

"זהו מחזה מופלא, חלומי, הגותי, לירי, אנושי, גם עיצובי מאוד ומאוד מאוד אסטטי. בעיני יש בו ניחוח וחמלה וצער עולם והוא מיכרה פתוח לרעיונות הרבה למה שקרוי השקפת עולם מעין קוהלת סקנדינבי שחי הרבה, סבל הרבה, אהב הרבה ועדיין הוא רכון על סוד החיים. בעיני זה מחזה אוונגרדי שכל המודרניות הטובה כבר מקופלת בו. אכן ארוכה הייתה ההצגה ומרובות תחלופות התפאורה, אך זה היה כדאי מאוד מאוד. הייתה תפארת בתפאורה הזאת, הייתה ססגוניות בתלבושות המתחלפות כיאה לחלום של בעל דמיונות.

המחזה הוא מופלא, ההצגה מרשימה, הנפשות תואמות את המכלול כולו. בין עשרות המשתתפים שכולם תרמו את תרומתם לפי הנדרש, בלטו כמובן השחקנים הראשיים והם ישראל בקר ומיכל בת אדם. הוא הוציא מעצמו את המיטב, היא הייתה מסתורית, מאופקת. כאשר בכל אלה שורר מתח. שמעון פינקל גילם דמות מצויינת של איש שנכשל בהליכתו ב'גדולות'. ואשנן מה שאמרתי בהתחלה לא סתם מחזה 'פלוסופי' אלא אחד המחזות היפים שראיתי בשנים אלה.

דב בר-ניר. "על המשמר". 15.12.1971

"הצגת 'הבימה' היא כבדה ומעייפת מאוד. עד כדי כך שלקראת הסוף אתה פשוט אינך מסוגל להתרכז אפילו בדברים היפים הנאמרים מדי פעם על הבימה. ובכך לא עוזרים השחקנים הטובים - כמו מיכל בת-אדם, כמו ישראל בקר או נחום בוכמן, שמעון פינקל, שמואל עצמון, וכל יתר השחקנים הרבים והטובים המופיעים בתמונות הרבות כל כך והעושים כשלעצמם מלאכה טובה.

חוה נובק. "דבר". 17.12.1971