מות דנטון
מס' הצגה: 293
הצגת בכורה: 03/07/1974
מספר הצגות: 11

יוצרים


שחקנים


זמר :
ערן בניאל
סימון :
ברוך דוד
אשת סימון :
טובה פרדו
אזרח א :
איתן פריבר
אסיר א' :
איתן פריבר
ציר א' :
איתן פריבר
אזרח ג' :
יעקב בן-סירא
אסיר ג' :
יעקב בן-סירא
ציר ג' :
יעקב בן-סירא
אזרח ד' :
יוסי שוחט
ציר ד' :
יוסי שוחט
סוהר :
יוסי שוחט
חייל ב' :
יוסי שוחט
אזרח ה' :
ראטב עואודה
אסיר :
ראטב עואודה
חייל א' :
ראטב עואודה
כומר :
ארי קוטאי
לקרואה :
רולף ברין
הרו דה סאשל :
אריאל פורמן
גברת :
דינה רויטקופ
זקן א' :
רפאל קלצ'קין
ביאוורן :
רפאל קלצ'קין
דנטון :
מישא אשרוב
פיליפו :

קאמי דמולין :
אלכס פלג
ז'ולי :
יעל דרוינוב
איש ליאון ,תומס פיין :
יצחק קלוגר
ד'ארבואה :
אליעזר יונג
לז'נדר, אזרח :
אלכס קוטאי
רוביספייר :
שלמה בר-שביט
מריון, אישה :
תחיה דנון
רוזלי ,אישה :
בלהה מס
אדלאיד :
פנינה גרי
סן ז'סט :
ישראל בידרמן
לוסיל :
אדית אסטרוק
זקן ב' פוקייה :
ישראל רובינצ'יק
בארר :
אברהם רונאי
הארמן ,אסחר ,אזרח :
ליאו יונג
דיון,תליין :
גדעון זינגר
אזרחים ,אסירים ,חיילים :
גד הראל , ליאור גרינוולד , עידן וינטרוב , קלוס ברגר , שמואל בלוטנשטיין , אבינועם שנצר , חנוך חזון , בתי הרואטי , רות מימון

גיאורג ביכנר, רופא, מהפכן ומחזאי, לא ראה אף אחד ממחזותיו מוצג על הבמה. הוא מת בהיותו בן 24 ממחלת הטיפוס. מאז מותו רואה כל תיאטרון רפרטוארי חובה לעצמו להציג את מחזותיו, ובעיקר את "מות דנטון".

 

המחזה עוסק בדנטון ורובספייר, מחוללי המהפכה הצרפתית, בעימות האינטלקטואלי והאישי בינהם.

 

דנטון, אליל המהפכה, שבע שפיכות דמים ועייף מהרג ללא תכלית וללא משמעות. כמי שלקח את גורלו שלו ואת גורל עמו בידיו בימי המהפכה מבין את המשמעויות הרבות והמורכבות של פעולותיו בעבר ובהווה. כעת , הוא מאמין בכוחו של הגורל. דנטון אוהב את כל הטוב שבחיים - נשים, ידידים ויין בעולם של חרות לאומית ואישית בו כל אחד יכול לבקש את אושרו על פי דרכו.

 

רובספייר הוא היפוכו הגמור. קודר, צדקן ויבש שמעולם לא ידע אשה וחיים טובים. הוא רצחני ברעיונותיו על הטרור ככוח המניע את המהפכה ועל הגליוטינה, כשומרת על "טוהר המידות" ודרך הגשמת  רעיונותיו.

במעגלם של אלה סובבים נאמניהם, שבתכונותיהם מרחיפים את העימות בין השניים.

 

דווקא לאחר הנצחון מבינים דנטון ורובספייר  שאת האידאלים הגדולים למענם נשפך כל כך הרבה דם, אי אפשר כנראה להגשים לעולם.

"מחזה חשוב, מעניין ומאלף, הציגה לפנינו 'הבימה' בעיצומו של קיץ. הצופה הערני יגלה בו מוסר השכל, אף לימינו אנו על מחדליהם, יחסי הקנאות המדינית והדעה האזרחית הצלולה, ובראש ובראשונה התנודות החדות של מה שקרוי 'דעת הקהל'. מחזה הסטוריוזופי זה הוא כאמור חשוב, מתסיס את הצופה וכופה עליו להרהר עמוקות בגורל הכלל והפרט. אודה שלא התרשמתי יתר עלהמידה מן הסצינות ההמוניות. שתי הנפשות העיקריות - דנטון ורובספייר היה בהן כח רב. אפילו רצה מילוא שנראה אותן בעיניו הוא, תוך פזילה לזמנים המודרניים הרי עלה הדבר בידיו.

שלמה בר-שביט - רובספייר יש בו כח מגנטי והוא מקרין עלינו מיד עם הופעתו. הוא גילם דמות של קנאי קר, צדקני, תוקפני, בעל קנאה נסתרת ליריבו הנינוח והסוער לסירוגין שמצפונו אינו מעיק עליו והוא מוכן ומזומן להקביל את החיים על כל טובם ותשוקותיהם. מישה אשרוב - דנטון היה מה שהוא צריך היה להיות : 'שותה' מן החיים מלוא הקובעת, אף כי יודע הוא שקובעת זאת מורעלת היא וצל המוות כבר נפרש על חייו.

'מות דנטון' בתורת הצגה רחוק מלהיות כליל השלמות, אך הוא מחזה מרשים, בעל שיעור קומה, אם מותר לכנות כך מחזה.

דב בר-ניר. "על המשמר"10.071974

"עיצוב הבמה של אריה נבון, התפאורן הגדול של התיאטרון הישראלי לא היה מובן לי. התפאורה שלו נראית כגיבוב פריטים חסר השראה המנסה להדמות לתמונות המהפכה של ציירי התקופה. התלבושות של ססטופולי מצויינות. 'הבימה' ראויה לשבח על המהמאץ הכן שעשתה בהעלאת ההצגה 'מות דנטון'. התיאטרון לא חסך דבר בהצגה זו.

עידית זרטל. "דבר".10.07.1974