האוצר
מס' הצגה: 302
הצגת בכורה: 15/10/1975
מספר הצגות: 83

יוצרים


על פי :
שלום עליכם
נוסח הצגה :
יעקב שבתאי
בימוי :
עומרי ניצן
תפאורה ותלבושות :
אריה נבון
מוסיקה :
פולדי שצמן
הדרכה קולית :
חנה הכהן
אקרובטיקה :
ג'קי וישניה
תנועה :
אשרה אלקיים

שחקנים


פייגה לאה :
רחל אטאס
זלדה המשרתת :
רבקה בכר אברבוך
אידל :
שלמה בר-שביט
לייזר וולף :
ישראל בידרמן
איציקל :
דליה גור
ניסי :
עזרא דגן
אלקה :
עדה טל
אברמיל :
אליעזר יונג
הולוביישקה :
שמואל סגל
לוי מוזגובוייר :
ניסים עזיקרי
בת שבע :
טובה פרדו
אסתרל :
רונית פורת
שמעון אלי :
אריאל פורמן
שלום :
רפאל קלצ'קין
ג'קי :
רפי תבור

סיפורה של העיירה היהודית כתרילבקה, שנדבקת בשגעון סביב אוצר זהב שנמצא מתחת לבתיה.

 

עוד אין שום הוכחה ממשית לקיום האוצר, חוץ מרמזים נסתרים וחלומות, אך אנשי העיירה, עם הבטן הריקה, השוק השומם, חוסר התכלית והדכדוך, מתנפלים על החלום כאילו היה מציאות : מתארסים, חותמים חוזים, רבים ,מתאהבים, הכל סביב האוצר שאף אחד עדיין לא ראה אותו, רק בחלומות...

 

במרוץ אחר האוצר מתגלגלים האנשים למצבים קומיים, אבסורדיים, אנושיים ועל אנושיים כאחד.

 

 

מתוך ראיון שקיימה העיתונאית יהודית לבנה מעיתון "דבר" עם במאי ההצגה עמרי ניצן :

 

מה היא גישתו של הצבר בין ה - 26 עמרי ניצן המעלה את המחזה בישראל של 1975 ?

""בשעתו הוצע לי להעלות מחזה אחר מאת שלום עליכם וזה הביא אותי לעיון מחודש בכתביו. כאן קרה לי דבר מפתיע. יש מחזות - הוא מסביר  - שההתוודעות להם היא איטית, בקצב של פסיעות קטנות והססניות. כאשר התחלתי לעיין ב'האוצר' חשתי בקוצר נשימה. קראתיו בגמיעה אחת ואני זוכר שבסוף קמתי והלכתי לשתות כוס מים.

 

כבר בקריאה הראשונה חשתי את היסוד, הגישה ואהבה למחזה. ובעיני רוחי ראיתי את ההצגה. רק מאוחר יותר הגעתי לעיבודו של יעקב שבתאי. זהו מחזה בעל שייכות עמוקה אלינו והוא עממי במובן הנעלה ביותר של המילה. לא במובן המבדר, אם כי גם מכך לא צריך שנרתע.

 

ברגע שמדברים על אנשים ואתה מזהה בם את עולמך, יש לך תחושת שייכות. זה אולי באנלי מה שאני אומר עכשיו, אך כשמזכירים לי גלות וישראל, אינני בטוח שהשתחררנו מכך לגמרי. 'האוצר' מטפל ביסוד מנטאלי, שורשי ועמוק ביהדות כחברה, שהתגלגל בגרסאות שונות, במקומות ומזמנים שונים, והוא - היחס בין היהודי והכסף והיחס בין היהודי והחלום.

 

מה שמקיים את הרטט, הנשמה, העניין כולו, הוא השחקן וכל 'טריק' שבעולם לא יחזיק מעמד בלעדיו. אם אסתר'ל תלויה עקודה "ואנשי העיירה מושכים בחבלים המעלים אותה מעלה מעלה, אין זה אלא מפני שככה היא חשה...

 

23.10.1975

 

"עמרי ניצן לא 'הכזיב' גם הפעם בשפע המצאות במתיות, בצימוקי הומור ש'באפייתם' עזר כנגדו יעקב שבתאי וכן ברגעים פתאטיים כגון בסיום החזיון. שחקנים לא מעטים, וותיקים ו'משופשים', תרמו תרומה טובה מאוד לעיצוב דמויות מסוגננות. קודם כל, נסים עזיקרי שלאורך כל ההצגה גילם דמות יהודית הכמהה לקצת 'אוצר', בדלות האיומה שמסביב. שלמה בר-שביט, התחרה בו כמלווה בריבית מצומק, קמצן, תאוותן, ספקן, מחזיק את בנו ב'חבל' חינוכו.

רפאל קלצ'קין כשדכן מעופף, שוב הפתיע לא רק בגמישותו שלא תיאמן, אלא גם בכל תג ותג של גילום תפקידו. שמואל סגל, השוטר הצארי, נראה קריקאטורלי בעיני. לרחל אטאס היו צלילים נהדרים ועזרא דגן ידע ליצור נוסח משלו. סיום המחזה הוא מרשים ביותר. מול רפי תבור, הגברתן מאמריקה, המתרברב בעושרו על רקע הדלות בעיירה - מולו מטיח מנהיג החיפושים הללו - נסים עזיקרי, שיש אוצר, גם אם לא נמצא אותו לעולמים.

ואמנם, כאשר דממה יורדת על הבמה, קופאות הדמויות ונהיות דוממות, וזעקתו האילמת של מנהיג החיפושים מהדהדת : 'יש אוצר, יש אוצר, מוכרח להיות אי שם אוצר גנוז !' - חוזר אלינו שלום עליכם על חיוכו הזך, המנחם, כאשר פילוסוף זה של החיים היהודיים יודע שמסילות הברזל המתוכננות, עלולות לחצות את בית העלמין היהודי, הישן ולהורסו כליל. אך הקידמה הטכנית אינה תשובה לרעב הנפש, למשהו נאצל יותר.

משמעות מיוחדת נוספת לכל אלה, כאשר אנו נזכרים שסיום זה מתרחש בבית עלמין יהודי, כאילו זעק אלינו המעבד והמפרש : היה היה אוצר יהודי אדיר של חיים יהודיים סוערים, של חיי ציבור וחיי נפש - והללו צללו בתהום הנשיה של בית הקברות האירופי

דב בר-ניר. "על המשמר". 3.11.1975

"מתוך השורה הארוכה של השחקנים המשתתפים יצויינו : שלמה בר-שביט - המלווה בריבית, רפאל קלצ'קין - שדכן, קליל רגל ומלא חן, נסים עזיקרי, גביר העיירה עצבני ומעצבן, רחל אטאס - אדירת הוד , שמואל סגל - שוטר העיירה ועוד ועוד.

נחמן בן עמי 'מעריב.03.11.1975