נשי טרויה
מס' הצגה: 358
הצגת בכורה: 20/02/1983
מספר הצגות: 123

יוצרים


שחקנים


פוסידון :
אלי דנקר , עמי טראוב
פאלאס אתינה :
ענת הרפזי
הקובה :
אורנה פורת
טלתיביוס :
אהוד בוכמן
קסנדרה :
גילה אלמגור , דליה פרידלנד
אנדרומכה :
רזיה ישראלי
מנלאוס :
אלי דנקר , עמי טראוב
הלנה :
ענת הרפזי
מקהלת נשי טרויה :
אהובה קרן , אמירה פולן , ג'ואנה רייס , מלי סיסו
אסטיאנכס :
דן לוינטל
חייל :
יורם סבו

נסיך טרויה חוטף את אישתו של מלך ספרטה. זוהי עילה למלחמה.

 

עמי יוון מתאחדים ומטילים מצור על טרויה. אחרי עשר שנות מצור,רגע לפני שהיוונים נסוגים, מציע אודיסאוס תחבולה. הצבא מעמיד פנים שהוא עוזב את חופי טרויה ומשאיר לכאורה מתנה לפיוס האלים, סוס עץ ענק בו מסתתרים לוחמים. הטרויאנים חוגגים את הניצחון ומכניסים את הסוס לעירם. באמצע הלילה יוצאים הלוחמים מהסוס, פותחים את השערים לצבא יוון ומחריבים את טרויה.


על רקע חומות העיר העולה בלהבות אנו מתוודעים  לנשי טרויה.  טַלְתִיבּיוֹס, שליח הצבא היווני,  מודיע להֶקוּבָּה, מלכת טרויה, כיצד יאבדו היא וכל בנות עמה את חירותן. אחרי שקברו את הגברים הן מובלות לספינות של היוונים,  רוצחי יקירהן. הן השלל. תכף תהפוכנה לשפחות.

 

קסנדרה, בתה של הֶקוּבָּה, צוהלת משמחה כשנודע לה שאגממנון, מלך יוון, רוצה בה כפילגש. כולם חושבים שהשתגעה, אולם היא יודעת שאיחודה לאגממנון יביא למותם המשותף. למען הנקמה היא מוכנה להקריב את עצמה. אנְדְרומַכַה, אשת הֶקְטור הגיבור, בנה של הֶקוּבָּה, מחבקת את בנה התינוק, יורש העצר האחרון למשפחת המלוכה. היוונים דורשים לקחת את התינוק כדי להשליכו מהחומות. הלנה, שבעתייה פרצה המלחמה, נלחמת על חייה מול מֶנֶלאוס, בעלה הנבגד. ובין כולן עוברת הֶקוּבָּה.

 

 ממלכה המחוייבת לכבוד ולשמירת כללי הטקס הופכת הֶקוּבָּה לאם המתייפחת על מות ילדיה, אישה חסרת עכבות, שלא מוכנה לקבל את שרירותיות מעשיהם של הגברים ואת מחיר המלחמה.

"הטקסט הוא חגיגי, לא שיחתי כי אם פיוטי וחזוני ועם זאת מלא עוצמה וחיים דרמטיים עזים. אורנה פורת בתפקיד הקובה מעצבת את אחת הדמויות המצויינות ביותר בקריירה הבימתית שלה. היא מלכותית, מקרינה כאב גדול ויחד עם זאת כוח עצום לבולמו ולרסנו ולהישאר מלכה גם בשבייה ובהשפלתה. גילה אלמגור כקסנדרה צריכה ליצור רושם כפול : מצד אחד דמותה של אישה צעירה ונפחדת ומצד שני דמות כוהנת אפולו שדבר האל מפעים אותה ומפיק מתוכה כוח עצום.

רזיה ישראלי משחקת ברגישות את תפקיד אדרומאכה. ענת הרפזי נאה מאוד כהלנה. הבימוי של הולק פרייטג הוא תכליתי, חריף ועוצר נשימה עד הסיום.

בועז עברון. "ידיעות אחרונות". 8.3.1983

"לראשונה מזה זמן רב ראיתי קהל יושב ב'הבימה' מרותק במשך שעה ומחצה ללא הפסקה. יש לשער שאין זה רק בגלל סיפור הזוועות היווני אלא בעיקר בגלל האופן שבו בחר הבמאי הולק פרייטג להציג את העיבוד של סארטר. אורנה פורת מגישה את הדמות המורכבת והמעניינת ביותר. נסיון של שנים עוצב בידי השחקנית לתפקיד מרשים ומרגש. אלי דנקר הפתיע בעיצוב מעולה של דמות מנלאוס הכובש : ערמומי, טיפש וזהיר. דנקר מגיש ביצוע מושלם. גם אהוד בוכמן טוב בעיצוב החייל טלתיביוס. את רזיה ישראלי ראוי לזכור בעיקר במונולוג אל הילד.

גילה אלמגור, קסנדרה, תפסה כיוון נכון של מטורפת משיחית, אבל זה טירוף חסר בסיס קונקרטי. מונולוג נבואת החורבן הוא מעשה חושב של העמדה יותר מאשר של ביצוע שחקני ויש לצפות להעמקה. מבין נשות המקהלה, ראוי לשים לב לאמירה פולן בעיצוב דמות מעניינת של חיית המון נואשת. אוריפידס מספק את הרעיון הכללי ואת הריגוש הבסיסי. פרייטג הופך אותו לאמירה בוטה ומסויימת מאוד. בסך הכל זהו תיאטרון חברתי במובן הטוב. מומלץ.

אמיר אוריין. "העיר".25.02.1983