בית ספר לנשים
מס' הצגה: 395
הצגת בכורה: 08/08/1987
מספר הצגות: 110

יוצרים


מאת :
מולייר
תרגום :
אהוד מנור
בימוי :
לסלאו מרטון
תפאורה :
מיקלוש פהר
תלבושות :
רוני תורן
מוסיקה :
יאנוש גונדה
כוריאוגרפיה :
דיאנה בריל
תאורה :
נתן פנטורין

שחקנים


ארנולף :
ששון גבאי
אנייס :
ליאת גורן , מירב גרי
הוראס :
שמואל וילוז'ני
אלן :
מיכאל כורש
ז'ורז'ט :
יעל אמיתי
כיריסאלד :
אברהם רונאי
אנריך :
ישראל רובינצ'יק
אורונט :
רולף ברין
נוטריון :
שמואל סגל

 

ארנולף, בורגני עשיר,  קונה מאיכרה ענייה את אנייס כשהיתה ילדה בת ארבע, ומאז הוא מגדל אותה במעין מעבדת ניסוי, האמורה לייצר עבורו רעיה נאמנה יחידה במינה. אנייס כלואה בביתו של ארנולף, כשהיא מבודדת לחלוטין מהעולם החיצון. כך מקווה ארנולף להנציח את תמימותה הילדותית, לשמר את בורותה ואת נאמנותה אליו ולשאתה לאישה כשתגיע לפרקה. אולם הטבע עושה את שלו, ובהעדרו של ארנולף מביתו, פוגשת אנייס התמימה את הוראס הצעיר ומתאהבת בו.

 

העלילה מסתבכת כאשר הוראס נעזר בארנולף, ידידו של אביו, מבלי להעלות על הדעת שארנולף הוא הכולא את אהובת ליבו ומונע מהזוג הצעיר לממש את אהבתו.

 

 "בית ספר לנשים" מבקר באופן חריף את מנהגי הבורגנות הצרפתית במאה ה- 17 ובמיוחד את ההתייחסות לנשים ואת דרכי החינוך של נערות בחברה זו. מולייר כתב את הקומדיה בשנת 1662 – השנה בה נשא לאישה את ארמנד בז'אר, שחקנית שהיתה צעירה ממנו בעשרים שנה. פער גילים זה משוכפל ומוגזם במחזה, המסמן מיפנה ביצירתו של מולייר המוצא את ביטויו לא רק בסגנון, בחריזה  ובקצב, אלא גם בהעמקת הדמויות ובהפיכת מעשה שגור ונדוש בקנאי זקן ומרומה ליצירה פיוטית מיוחדת במינה.

"גאוניותו של מולייר נופחת רוח חיים, עומק וכאב בדמויות הבובתיות, המסורתיות, חרף ההומור הפרוע המלווה אותן. גבאי, שנמצא לו במאי היודע לנצל את כשרונו, הוא מגוחך ביהירותו ובשגעונו לדבר אחד, השמירה על 'כבודו' כבעל והוא מעורר רחמים, כאב והזדהות בהתאהבותו ובייאושו. ליאת גורן כאנייס, נוגעת ללב במשחקה, כנערה תמה ושלמה עם רגשותיה ונפשה.

אזכיר עוד את מיכאל כורש, יעל אמיתי ואברהם רונאי, בתפקידי משנה עשויים היטב. הרי זו מלאכת בימוי למופת, ויצויינו במיוחד חזיונות העיוועים האירוטיים של ארנולף הממחישים את האובססיה המינית שלו ונותנים לה ביסוס פסיכולוגי מודרני בצורת כוריאוגרפיה של גופות נשים וגברים מתעוותים ומשתלבים וטורפים זה את זה.

בועז עברון. "ידיעות אחרונות". 30.8.1987

"הדברים הטובים ביותר ב'בית ספר לנשים' הם תרגומו של אהוד מנור ומשחקו של ששון גבאי. התרגום מצטיין בשעשועי לשון וחריזות קלות. ששון גבאי, אחד השחקנים המוכשרים והמבטיחים ביותר על במותינו, עושה כאן את תפקידו הטוב ביותר. ארנולף שלו הוא מפגן ביצוע מלא דקויות וגוונים שכמותו אין מרבים לראות על הבמה. בתפקידים קטנים בלטו שמוליק סגל ויעל אמיתי וגם לאברהם רונאי היו כמה קטעים טובים.

מירי פז. "דבר". 30.8.1987