הדה גאבלר
מס' הצגה: 460
הצגת בכורה: 31/03/1994
מספר הצגות: 28

יוצרים


מאת :
הנריק איבסן
תרגום :
גד קינר
בימוי :
רינה ירושלמי
תפאורה :
ארז יניב
תלבושות :
רקפת לוי
עריכה מוסיקלית :
שוש רייזמן
תאורה :
בן ציון מוניץ

שחקנים


יורגן טסמן :
עופר זוהר
הדה טסמן :
אודליה סגל
עלמה יוליאנה טסמן :
רות גלר
גברת אלבסטאד :
ליליאן ברטו
השופט בראן :
דב רייזר
איילרט ליובורג :
שרון אלכסנדר
ברטה-משרתת :
אורה מאירסון

הדה, בתו של הגנרל גבלר, מתחתנת עם החוקר יורגן טסמן, אדם רך וטרחני, שבעצם אינה אוהבת, ושאינה רואה בו בעל ראוי לאחת שכמותה.

השופט בראן, רווק מושבע, נהנה לראות את עצמו כצלע השלישית במשולש.

תיאה אלבסטד, חברה ללימודים של הדה, באה כדי לבקש את עזרתו של יורגן ; היא עזבה את בעלה - נציב המס המזדקן - ואת ילדיו, בהם טיפלה, כדי ללכת אחר אהבתה, איילרט ליובורג, שהיה פעם מחזרה של הדה.

תיאה, הצליחה לגמול את ליובורג - סופר כשרוני אך הולל ושתיין - ולשמש לו השראה בכתיבת ספר, שיאפיל על ספרו של יורגן, לכשייכתב

 

בקנאתה לתיאה, הדה מפעילה את כוחה ואת קסמיה ומפתה את ליובורג להצטרף למסיבה בבית השופט בראן, שם הוא חוזר להשתכר עד שהוא מאבד את כתב היד של ספרו, שטרם יצא לאור.

יורגן, שמצא את כתב היד אך לא נחפז להחזירו לבעליו, משאיר אותו בידי הדה, והיא מצידה, אינה מגלה לליובורג, כי הטקסט שלו ברשותה. היא נותנת בידיו אקדח, מציעה לו לסיים את חייו בצורה יפה, ושורפת את ספרו, דף אחרי דף.

 

יורגן ותיאה מנסים, בכוחות משותפים, לשחזר את ספרו של ליובורג, ובכך להקים אנדרטה לזכרו. בראן, שיודע מה מקור האקדח שנמצא על לבבורג, מפעיל על הדה אמצעי סחיטה. הדה שאינה מוכנה להיות כלי שרת בידיו של בראק, בוחרת בפעם הראשונה, בפתרון שהיא שלימה עימו.

"הדה גאבלר הוא מחזה קשה להצגה, והתפקיד העומד במרכזו - בת הגנרל הגאה שהתחתנה מתוך שעמום, ויש לה כשרון לשעמם את עצמה עד מוות - הוא אולי אחד התפקידים הקשים ביותר ברפרטואר לשחקנית. לא מפני שקשה להבין את הדמות : בצפייה בהצגה לומד הצופה הרבה על אישיותה של הדה ושומע מפיה ומפי הדמויות סביבה שפע אינפורמציה שמסבירה את מורכבת מצבה החברתי והאישי.

מה שחסר במחזה ואת זה צריכה לספק השחקנית בהדרכת הבמאי הוא לא הבנת המניעים ואף לא הצדקתם. התפקיד הזה הוא מהסוג שרק אישיות בימתית בעלת עוצמה יכולה לגלם. לכן, יש מידה של היעדר הגינות בהטלת התפקיד על כתפיה של שחקנית צעירה בעלת נסיון בימתי מוגבל. המעמד של תיאטרון לאומי מחייב להמר על שחקנים צעירים ומבטיחים, אבל צריך לתת להם גם סיכוי סביר להצליח.

שהרי גם אם יש לאודליה סגל פוטנציאל להיות בעתיד הדה גאבלר - מה שחסר לה הוא הנסיון הבימתי והשליטה הרגשית שתאפשר לה להפעיל את קסמה על הדמויות שעל הבמה וגם על הקהל. אבל משחקה של אודליה סגל, הוא ומידה רבה כל ההצגה בבימויה של רינה ירושלמי, משדרת רוב הזמן זהירות מופלגת. הדה של אודליה סגל היא בפירוש דמות במצוקה, אבל זוהי מצוקה עצורה, מופנמת, מטרידה אבל לא מסוכנת.

מיכאל הנדלזלץ. "הארץ". 11.4.1994