שלוש אחיות
מס' הצגה: 464
הצגת בכורה: 16/06/1994
מספר הצגות: 49

יוצרים


מאת :
אנטון צ'כוב
תרגום :
עזה צבי
בימוי :
שחר סגל
תפאורה ותלבושות :
יוסי בן-ארי
מוסיקה :
דורי פרנס
תאורה :
חני ורדי

שחקנים


פריזורוב אנדרי סרגיביץ' :
עופר זוהר
נטליה איבנובנה :
רמה מסינגר
אולגה :
יעל פרל
מאשה :
טטיאנה קנליס-אולייר
קוליגין :
רוברט הניג
וירשינין :
יוסוף אבו ורדה
טוזנבאך, ניקולאי לבוביץ'-ברון :
יגאל שדה
סוליוני :
אורי רביץ
צ'בוטיקין :
יוסף מילוא
פדוטיק :
אלון אופיר , נתי רביץ
רודה, ולדימיר קרלוביץ' :
ליאור אשכנזי , שמחה ברבירו
פראפונט :
שרגא הרפז
אנפיסה :
עדה טל

 

סיפור פשוט על שלוש אחיות ואח השוהים בעיירת שדה נידחת, וחולמים לשוב לעיר ילדותם - מוסקבה, שם יוכלו לממש את עצמם.

בינתיים, הם מעבירים את חייהם בעיירה באכילה, בשתייה, בבגידות ובבילויים, ובעיקר בדיבורים ובחלומות על אושר ועל עתיד החברה.

 

רק דבר אחד ברור : הזמן עובר ולא ניתן להשיבו, והחלום נשאר חלום.

'יש העזה מבורכת של מנכ''ל 'הבימה', דוד אלכסנדר בכך שאישר את העלאת המחזה רב המשתתפים (14 דמויות) הזה באולם שבתוכו נכנסים רק כ-180 צופים. ברור שהרצת הצגה כזאת לא תוכל לשאת את עצמה מבחינה כלכלית. אבל האנטימיות של 'הבימרתף' נכונה וחיונית להצגה הזאת, מה גם שיוסי בן-ארי מצא את הדרך הנכונה לעצב את החלל ועמודי עץ הניצבים גם במעברים מכניסים את הקהל אל תוך העלילה. זה תפקידו של תיאטרון רפרטוארי-אמנותי להעלות מחזות כאלה בתנאים הנכונים להם.

ומה שחשוב עוד יותר הוא שנמצאו להצגה הזאת הבמאי והשחקנים הנכונים, שלקחו על עצמם את המשימה לשכנע את הצופה היום שהמחזה הזה - שאינו עוסק בכאן ועכשיו - הוא הדבר הרלוונטי ביותר לחיינו כאן ועכשיו, מפני שאינו עוסק בקטנות של המציאות אלא באמיתות הגדולות של החיים : אושר, אהבה, חיים. בדרך כלל בהצגה 'שלוש אחיות' תופס הרומן בין מאשה לבין וורשינין את מרכז העלילה. הוא לא חסר בהצגה הזאת הודות לאישיותה המרתקת של טטיאנה קנליס-אולייר בתפקיד מאשה ויוסוף אבו-ורדה בתפקיד וורשינין.

יעל פרל היא אולגה, הדמות שויתרה על האושר כבר בהתחלה, גם אם במערכה הראשונה היא עוד מעמידה פנים שיש תקווה. תפקיד שהיה יכול להתקבל כטרחני מתקבל כמעוז היציבות בעלילה העצובה הזאת שמגרדת את קצות העצבים. אירינה הצעירה, דועכת לעיני הקהל במשך ההצגה והופכת מנערה מאושרת ואופטימית המגיעה לסף הטירוף במערכה השלישית, בגילומה המרגש של גילי בן-אוזיליו.

רמה מסינגר, מנצלת את כל האירוניה הקומית בדמותה של נטשה ומצליחה לעצב להפליא את בת הכפר הבורה שהאחיות בזות לה, המשתלטת בצורה כל כך מתוחכמת על חייהן. זאת חגיגת תיאטרון לראות את עדה טל מביאה חיוניות עצומה בתפקיד אנפיסה המשרתת. חגיגה עוד יותר גדולה היא הופעתו של יוסף מילוא בתפקיד הרופא צ'יבוטיקין. כל רגע שלו על הבמה הוא מלאכת מחשבת ספוגה בעשרות שנות נסיון. תמיד ראיתי את סוף המחזה הזה כזעם כבוש ומרירות על אי הגינותם של החיים.

הבמאי סגל בחר להדגיש את ההשלמה חסרת התקווה. גם אם אינני מסכים עם הפרשנות הזאת, אני יכול רק לכבד אותה כעבודה בוגרת של תיאטרון, המותירה תקווה שהתיאטרון הלאומי אכן הופך למקום שבו קובעים את קני המידה לעשיית תיאטרון טוב.

מיכאל הנדלזלץ. "הארץ". 26.06.1994

יוסוף אבו-ורדה הוא וורשינין מרתק, כשם שטטיאנה קנליס-אולייר מקסימה בתפקיד מאשה. רמה מסינגר היא נטשה מצויינת וכך גם גילי בן -אוזיליו כאירינה ויעל פרל כאולגה. מרגש מאוד לראת את יוסף מילוא בתפקיד נוגע ללב של רופא צבאי קשיש המאבד את זהותו. וישנם עוד רבים וטובים. בזכות משחקם של כל אלה כדאי וראוי לראות.

אליקים ירון. "מעריב". 26.06.1994