קדיש לנעמי
מס' הצגה: 529
הצגת בכורה: 15/01/2000
מספר הצגות: 138

יוצרים


מאת :
אלן גינסברג
תרגום קטעי הפואמה :
נתן זך
נוסח הצגה ובימוי :
חנן שניר
תפאורה ותלבושות לצילומים ולבמה :
איתן לוי
מוסיקה :
יוסי מר חיים
בימוי מולטימדיה :
ג'ראר אלון
תאורה :
בן ציון מוניץ

שחקנים


נעמי לוי, אמו של אלן :
גילה אלמגור
לואי גינסברג, אביו :
אלכס פלג
אלן גינסברג הבוגר :
יורם חטב
אלן גינסברג הילד :
עופר סקר , אורי שפיר
יוג'ין גינסברג, אחיו של אלן :
יונתן רוזן
אלינור, אחותה של נעמי/ גב' פילדס :
עידית צור
פקיד קבלה, שוטר, נהג :
דביר בנדק
אחות :
ענבל שוהם
מלצר, שוטר, נגן :
יולי באום

מסע לניו יורק בספטמבר 2003

אלן גינסברג ממשוררי דור הביטניקים האמריקאי, עיבד לבמה את הפואמה המצמררת "קדיש" שכתב שלוש שנים לאחר מותה של אימו נעמי שהייתה חולת נפש. קדיש לנעמי הוא מעין שיר-מחזה-תסריט המהווה מיזוג נדיר של שירה ודרמה ומספר את התבגרותו של ילד רגיש במשפחה יהודית בארצות הברית, שחייה עומדים בצילן של טראומות אישיות ולאומיות. בהצגה משולבים אלמנטים של מולטימדיה, ביחד עם ההתרחשות הדרמטית על הבמה. במהלך ההצגה, נפרשת לפנינו דמותה של נעמי דרך עיניי בנה, המשורר אלן גינסברג, המופיע על הבמה הן כילד והן כמבוגר.

המחזה נוגע בחומרים רגשיים ואידאיים מהילדות שגיבשו את תודעתו של אלן המבוגר כמשורר וכמנהיג רוחני חשוב.

 התיאטרון מעלה את ההצגה כמחווה לאחד האמנים הבולטים של המאה, שחוויותיו ושירתו עצבו את דיוקנו הרוחני של דור שלם.

"אלכס פלג מגלם באופן נוגע ללב את דמותו חסרת האונים של לואי, בעלה של נעמי. עידית צור וענבל שוהם מעצבות היטב דמויות חיוניות בסיפור. יונתן רוזן יוצר תפקיד יפה מחומר מועט יחסית בתפקיד יוג'ין גינסברג. עופר סקר, הנער, מביא איכות טבעית ומיוחדת בתפקיד אלן גינסברג הילד. יורם חטב מבשיל לתוך דמותו של אלן גינסברג הבוגר ומגיע לשיא רגשי מרתק בקטע הקינה 'הו אמא'.

אבל זוהי ההצגה של גילה אלמגור. באיזשהו מובן אלמגור מעמידה במבחן את מה שאנו מבינים במונח 'משחק'. נראה כאילו אין כל שמץ של עיצוב משחקי וכי יש כאן הזדהות מוחלטת. לאו דווקא בהתפרצויות הרגש; עוצמת הופעתה מרתקת עוד יותר בהקרנה הרגשית האילמת (על הבמה ובקטעי הסרט) הכואבת עד אימה, של הטירוף העמום, החזק ממנה, והמותיר את הצופה מזועזע וחסר אונים. הו איזו נפש נעלה פה מתרסקת.

מיכאל הנדלזלץ. "הארץ". 23.02.2000

"סיפורה של נעמי הוא סובייקטיבי, אבל כדברי גינסברג : סיפור סובייקטיבי המבוטא נכון הוא אוניברסאלי. בעיקר בזכות הטקסט הפואטי של גינסברג, שהוא הציר המרכזי וגם המרכיב היפה ביותר במחזה. חנן שניר הבמאי, שמרבה לעסוק בפסיכודרמה מנצל את כישוריו ומפגין רגישות גבוהה בעיצוב הדמויות במשחק.

אלכס פלג ויורם חטב טובים מאוד וההצגה מקרינה הרבה חום אנושי ובעיקר אמינות. ידו המנוסה של שניר בולטת מאוד גם בעיצוב הדמות ובמשחק של גילה אלמגור בתפקיד האם. אלמגור שומרת לכל אורך ההצגה על משחק מאופק. היא נעה במיומנות בין מצבי הנפש והרוח של הדמות ומצליחה ליצור באמינות רבה את עולמה של חולת נפש ולהקרין את היופי, הכאב והאנושיות שמאפיינים את ההצגה כולה.

שוש וייץ. "ידיעות אחרונות". 23.02.2000