הברווזון
מס' הצגה: 537
הצגת בכורה: 12/01/2001
מספר הצגות: 79

עיבוד של הסיפור הקלאסי והנודע, שזכה בפרס אוליבייה היוקרתי בבריטניה לשנת 1999


הברווזון המכוער - אגדה מהחיים


בקיץ 1842 התארח הנס כריסטיאן אנדרסן אצל ידידים ממעמד האצולה באחוזת כפרית רחבת ידיים, יום אחד, הוא כותב ביומנו, "הייתי עצוב, שוטטתי ללא מטרה ביערות ובשדות, חשתי מועקה. צץ במוחי רעיון ל"סיפורו של ברווז'', זה רומם את רוחי הנכאה". שלושה שבועות לאחר מכן החל לעבוד על המעשייה שכינה בשם "הברבור", ספור לקטנים ולגדולים.

"הברווזון המכוער" נדפס שנה לאחר מכן והיה ללהיט מיידי. יתכן שהסיבה העיקרית להצלחה היתה שהספור לא נכתב לילדים בלבד, הוא נועד גם למבוגרים והעניק להם "חומר למחשבה".

יש ב"ברווזון המכוער" רגשות וחוויות שאיתם יכולים ילדים ומבוגרים כאחד להזדהות. יש בו התעללות, היטפלות, הצקה, לעג עלבון ואפילו אלימות פיזית. התעללות - עבור המתעללים אינה אלא שעשוע חולף וקצר, אך היא עלולה להרוס את חייו של הקרבן, ולהוליד בו רגשות של חוסר ערך עצמי ושנאה עצמית. הברווזון המסכן מבקש לנוס מן העולם, לברוח ולהתחבא לא רק מפני המציקים לו אלא מפני כולם, אולי אפילו מפני עצמו. כולם זקוקים לעזרה ותמיכה מן האחרים, אך הברווזון נמצא לבד, הוא מנותק, אין לו חברים, והוא שרוי בעולם עוין שאינו מבין אותו ואינו מרעיף עליו חיבה. אך במרכז הספור מצוי דבר מהותי עוד יותר למצב האנושי - והוא שעל האשמים בחטא הנורא ,"להיות לא כמו כולם"  - נגזר לסבול.

 "הברווזון המכוער" הוא בסופו של דבר אישור אופטימי לכך שהמעלות הפנימיות חשובות יותר מן ההתניות החיצוניות, ויוצא הדופן מסוגל להתגבר על כל הבעיות ולהתקבל בזכות מה שהוא. הברווזון הוא ספורו של הנס כריסטיאן אנדרסן עצמו - האישי מכל סיפוריו, גמלוני, חולמני, חיוור, חלוש, לא שותף לחברתם ומשחקיהם של הנערים האחרים. בסופו של דבר, כמו הברווזון, ברח אף הוא - לקופנהגן - אך גם שם לא מצא מפלט. הוא היה "לא כמו כולם",  האחרים  סרבו לקבל אותו. רק לאחר תלאות רבות הצליח להפוך לברבור.

"המחזה כתוב היטב, בונה בהדרגה את הדרמה בתשומת לב ובקפידה רבה, ומשובץ במשחקי מילים חמודים, בתרגומו הנפלא של דורי פרנס. הדמויות מלאות, רבות פנים, עם יחסים ברורים ומעניינים בינהן וכל השחקנים בתפקידים הראשיים עושים עבודה רב גוונית ומדוייקת. הבימוי ישיר ודומה כי כל תנועה ומחווה נלקחו בחשבון בבימוי ובמשחק של כל השחקנים. המחזמר רווי במוסיקה עשירה, מלודית ומרגשת וכמו במחזמר אמיתי העלילה מתקדמת בתוך השירים לא פחות מאשר בינהם.

השחקנים שרים ללא פלייבק, תענוג לשמוע שירה חיה במקום הסאונד מפלסטיק שאנו כפויים לקבל בשנים האחרונות מן המפיקים הפרטיים. אם התיאטרון הציבורי 'הבימה' הוא היחיד שפורץ את מחסום איכות הסאונד, אז נדמה כי טוב עשה שחדר אל השוק הזה של מחזות הזמר. תחי התחרות האמיתית.

יהודה ביטון. "הארץ". 25.12.2001

"הבמאי סטיבן דקסטר והמעצב פרנסיס אוקונור יצרו במה מרשימה המשתנה בצורה מפתיעה ויצירתית לאורך מסע ההתבגרות של הברווזון הצעיר הלומד להפוך לברבור. המוסיקה עשירה ומתוחכמת ושומרת על קצב זורם וגם השחקנים כולם כאחד מגישים עבודה מקצועית ומצוחצחת. בראש הלהקה בולטים רמה מסינגר, יוסי עייני ואסף אשתר. אליל הנוער אמיר פיי גוטמן, מפתיע בתפקיד הראשי בנוכחותו הבמתית הטבעית והנקייה ממאניירות. הצגה שהיא חגיגה אמיתית לעין, לאוזן ובעיקר ללב.

שי בר-יעקב. "ידיעות אחרונות". 25.12.2001