אלוף הבונים (בשיתוף עם תיאטרון הקאמרי)
מס' הצגה: 644
הצגת בכורה: 30/12/2010
מספר הצגות: 11

יוצרים


מאת :
הנריק איבסן
תרגום :
ליזי עובד שיה
עיבוד ובימוי :
חנן שניר
תפאורה :
רוני תורן
תלבושות :
עפרה קונפינו
מוסיקה :
אלדד לידור
תאורה :
פליס רוס

שחקנים


מאסטר האלוואר סולנס :
עודד תאומי
אלינה סולנס (אשתו) :
גילה אלמגור , סנדרה שדה
דוקטור הרדאל :
אלכס אנסקי
קנוט ברוויק :
יוסף כרמון
ראגנאר (בנו) :
גיל ויינברג
פקידה :
תמר קינן
הילדה ואנגל :
הילה פלדמן

במרכז מחזהו של אבי הדרמה המודרנית, דמותו המרתקת של סולנס, בן למשפחת איכרים דלה, שהפך לארכיטקט מצליח כנגד כל הסיכויים. על הצלחתו המסחררת מעיבים צילו המאיים של עוזרו-מתחרהו הצעיר והכשרוני, ודמותה החולנית של אשתו, שעולמה חרב עליה כשביתה נשרף ובניהם התאומים מתו. כשהוא נאבק עם התוצאות ההרסניות של חתירתו הבלתי נלאית לכוח ולהצלחה, הוא חש שניטלו ממנו יצירתיותו ורוחניותו. ההשראה המחודשת מתפרצת לחייו בדמותה של אשה צעירה בעלת עוצמה מהפנטת, המאמינה שיש בכוחה לסייע לו לזכות מחדש בביטחונו העצמי, תוך שהיא מאתגרת אותו ומוליכה אותו אל גורלו הטראגי, הבלתי נמנע.

ב"אלוף הבונים" צייר איבסן את דמותו של יוצר אחוז תשוקה בלתי נשלטת להשגיות ולהצלחה, תשוקה המאכלת אותו עצמו, בסופו של דבר. איבסן מנתח את הקונפליקט האנושי המתמיד בין הגשמי לרוחני, בין המחויבות הרגשית להיסחפות הייצרית-דמונית, ומתאר בהבחנה פסיכולוגית מעמיקה את משבר ההזדקנות, שבמהלכו נקרע אדם בין הכורח הביולוגי לבין הכמיהה לשוב ולטעום מן הנעורים האבודים.

 

בשיתוף תיאטרון הקאמרי ובחסות שגרירות נורבגיה בישראל.

 

הבמאי והמעבד חנן שניר הצליח להפוך את הטקסט של איבסן לדרמה עכשווית, מרוכזת ודחוסה על הבמה המעניינת שעיצב רוני תורן, שמבטאת בצורה מטאפורית את המאבק הפנימי המתחולל בנפשו של הגיבור. ניתן לציין את גילה אלמגור המצויינת בתפקיד האישה הנאמנה וחמורת הסבר, את אלכס אנסקי החביב בתפקיד הרופא ובעיקר את הילה פלדמן הנהדרת בתפקיד הנערה הצעירה והמשוחררת - זה מצד 'הבימה'. מהצד של 'הקאמרי' ניתן לציין את יוסף כרמון הוותיק וגם את גיל ויינברג ותמר קינן המשכנעים בתפקיד צוות העובדים הכנוע של המאסטר.

כולם טובים, אך מעל לכל ההצגה שייכת לעודד תאומי שמביא לדמותו של סולנס את מלוא אישיותו הבמתית הכריזמטית. ביצועו אינטליגנטי ורגיש. זוהי הפקה מרשימה ויפה של אחד המחזות היותר מורכבים ועמוקים של המאסטר הנורווגי הגדול.

שי בן-יעקב. "ידיעות אחרונות". 18.3.2011

"שתי שחקניות מצויינות התחלפו ביניהן בתפקיד האישה מרת הנפש : גילה אלמגור המרשימה בהדגשת הייסוד המופנם באישיותה, בעוד שבמשחקה של סנדרה שדה עולה נעימה מקסימה של אירוניה קלה. שאר חברי הצוות עשו עבודה מקצועית כהילכתה, בעיקר יוסף כרמון, האב הישיש, וגם אלכס אנסקי, תמר קינן וגיל ויינברג.

אליקים ירון. "מעריב". 22.03.2011