תמונתו של דוריאן גריי
מס' הצגה: 705
הצגת בכורה: 04/04/2017
מספר הצגות: 35

יוצרים


עפ"י :
אוסקר ווילד
עיבוד ובימוי :
יחזקאל לזרוב
תפאורה :
יחזקאל לזרוב
תלבושות :
אלין לזרוב
בימוי וידאו :
יחזקאל לזרוב
צילום וידאו :
דויד סטריז'מייסטר
עריכת וידאו :
אריק אביגדור
עריכה מוסיקלית :
אסף שתיל
עריכת וידאו :
אריק אביגדור
תנועה :
יחזקאל לזרוב
תאורה :
נדב ברנע
תכנון והפקת תפאורה :
זוהר שואף

שחקנים


דוריאן גריי :
יחזקאל לזרוב
הנרי :
גיל פרנק
בזיל :
אקי אבני
גלאדיס :
ליאת אקטע
סיביל ווין :
לאה גלפנשטיין
פרנסיס, המשרת :
רוברטו פולק
המסגר, דוד ג'ורג'/זונה :
שמעון כהן
ג'ים ווין :
דניאל סבג
אגתה :
רות לנדאו
אלן :
שחר רז
מארק :
ניל משען
ג'פרי, אח של גלאדיס :
אליעד סודאי

 

אוסקר פינגאל או'פלאהרטי וילס ווילד, סופר, משורר, עיתונאי, מבקר אופנה ומחזאי אירי. נולד בדבלין, אירלנד לסר ויליאם, מנתח אזניים ועיניים ולליידי ג'יין פרנצ'סקה, משוררת שעבדה כמתרגמת, והייתה פעילה מאד בתנועה לעצמאות אירלנד. בסיום לימודיו בבית הספר המלכותי "פורטורה", למד ווילד לימודים קלאסיים בטריניטי קולג' שבדבלין. משסיים בהצטיינות, המשיך למגדלן קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד. בזמן לימודיו שם, זכה ווילד בפרס "ניודיג'ייט" (Newdigate Prize) על הפואמה "ראבנה". ווילד הושפע מאוד משני הסופרים האנגלים ולטר פייטר וג'ון ראסקין, שדברו על התפקיד המרכזי של האמנות בחיי היום-יום. במהרה הפך ווילד לסניגור התנועה האסתטית ותמך בעיקרון המרכזי שלה – אמנות לשם אמנות. ב-1879 התחיל ווילד להרצות על עקרונות האסתטיקה בלונדון. לאחר מכן יצא למסע הרצאות בארצות הברית ובקנדה, וספג שם ביקורות נוקבות. כאסתטיקן מוביל, הפך לאחת הדמויות החשובות בזמנו. בשנת 1881 פרסם ספר שירים, אך שיריו זכו להצלחה בקרב חוג מצומצם בלבד. ב-1884 התחתן עם קונסטנס לויד ונולדו להם שני בנים. בין השנים 1887-1889 עבד כפרשן בעיתון "פאל מאל גאזט". לאחר מכן הפך להיות עורך עיתון "עולם האישה". מכניסתו לתפקיד זכה העיתון להצלחה רבה יותר, כאשר ווילד הגה את רעיון הסיפור בהמשכים שמשך קוראים רבים. בתקופה זו פרסם את ספרו המפורסם ביותר "הנסיך המאושר ואגדות אחרות" (1888). הספר אויר בידי וולטר קריין וג'ייקוב הוד. ווילד הוציא ספר המשך בשם "בית הרימונים" ואמר כי הספר אינו מיועד לילדי בריטניה ולא לקהל הבריטי. שלוש שנים לאחר מכן, ב-1891, פרסם את הרומן "תמונתו של דוריאן גריי".

רבים טענו שיש הקבלה בין עלילת הספר והדמויות המופיעות בו, לבין חייו של ווילד. הוא עצמו אמר שהוא רואה בשלוש הדמויות המרכזיות, את השתקפותו שלו: "באזיל הולוורד הוא מה שאני חושב שאני. לורד הנרי הוא מה שהעולם חושב שאני. דוריאן הוא מה שהייתי רוצה להיות – בזמן אחר, אולי". הסוגות האהובות על ווילד היו קומדיה ודרמה. משנת 1892 הוציא ווילד יצירה חדשה, כמעט מידי שנה. הצלחתו הגדולה הראשונה הייתה בקומדיה "מניפתה של ליידי וינדמיר", שהועלתה בתיאטרון סנט ג'יימס. לאחר מכן פרסם את "אישה ללא חשיבות", "בעל אידיאלי" (1894) ו"חשיבותה של רצינות" (1895). בשנת 1893 סירב המו"ל שלו לפרסם את יצירתו "שולמית", אך היצירה פורסמה שנה לאחר מכן בתמיכת שרה ברנאר בפריז. ווילד היה ביסקסואל. נטייתו למערכות יחסים עם גברים הייתה ידועה כבר בחייו. מערכת היחסים הראשונה שלו עם גבר הייתה ככל הנראה עם רוברט רוס, שהיה חברו הטוב. בנוסף אליו היה במערכות יחסים עם מספר נערים צעירים, חלקם משוררים לעת מצוא, כמו ג'ון גריי (שככל הנראה היה ההשראה לספרו "תמונתו של דוריאן גריי"), וכן נערים מהמעמד הבינוני הנמוך. הקשר המשמעותי ביותר שלו היה עם הלורד אלפרד דאגלס, שאותו כינה "בוזי" (Bosie). ב-25 במאי 1895 הורשע ווילד ב"מעשי סדום והפקרות רבתי" ונשפט למאסר של שנתיים עם עבודת פרך בבית הסוהר של לונדון. בריאותו התערערה מאוד בכלא, ולאחר שחרורו ב-19 במאי 1897 בילה את שארית ימיו חסר כול, תחת השם הבדוי סבסטיאן מלמות', תוך שהוא גוזר על עצמו גלות מרצון מהחברה ומחוגים ספרותיים. על ערש דווי המיר את השקפתו הדתית מהנצרות האנגליקנית לקתולית, שהעריץ זה זמן רב. ווילד נפטר מדלקת קרום המוח ב-30 בנובמבר 1900, בבית מלון בפריז.

 

 

 

 

 

"לזרוב, שאמון גם על עיצוב התפאורה והתנועה, יצר הצגה מסוגננת ורווית גירויים שבמובנים רבים הופכת בצורתה לביטוי המזוקק של טירוף החושים שמשתלט על דוריאן גריי. עומס הדימויים והצלילים הוא כוחה של ההצגה, אך גם מימד מאתגר בה לפרקים, שכן בכמה מהסצינות הסגנון מושך תשומת לב יתרה ומקשה על היכולת לעקוב באופן רציף אחר ההתרחשות העלילתית. עם זאת, מרבית הבחירות של לזרוב לגמרי מצליחות לעורר אפקט חושי ולא שגרתי.

לזרוב מקצין מצבים רגשיים, פיזיים ותודעתיים, כדי לגרום לקהל להרגיש ולא רק לצפות. למשל, בשני קטעים נפלאים במיוחד מבחינה תנועתית, רצח באזיל, שחוזר על עצמו שלוש פעמים ברצף ושיחה בין דויראן להנרי, שהחלפת האובייקטים במהלכה, יוצרת מקצב מרתק לזמן שחולף ולוקיישנים שמשתנים. ההצגה היא ללא ספק פרוייקט אישי מאוד של יחזקאל לזרוב והישגו הגדול טמון בהפיכת המערבולת הרגשית שניצבת במרכז ספרו של אוסקר ויילד לכדי עולם במתי מהפנט ומטלטל ששואב אליו את הקהל רגשית ותודעתית ולא נתן לו מנוח.

עידית סוסליק, "עכבר העיר", 23.05.2017