כבלים
מס' הצגה: 13
הצגת בכורה: 16/12/1931
מספר הצגות: 126

בבית כלא בצפון סיביר כלואים אחד עשר אסירים - שמונה מהם פוליטיים ושלושה - פושעים פליליים. רובם נידונים למאסר עולם.

 

האסירים הפוליטיים נשפטו יחדיו משפט מטעם המדינה. הם חיים חיי קומונה בראשותו של האסיר זינגר. תנאי המאסר הקשים גורמים להפרת האחווה בינהם, כאשר אחד מהם, ניקי מגיע לכדי שגעון. אסיר אחר, פטר, מבקש חנינה מהצאר.

 

 האסירים הפליליים משחקים משחקי קלפים יומם ולילה. הזקן בינהם מלא געגועים לבתו ונכדתו היחידה.

 

הדבר היחיד המאחד בין האסירים הוא הנסיון לברוח מהכלא. כולם שותפים לחפירת מחילה מתחת למיטותיהם ושיוף האזיקים הכובלים את רגליהם, למרות שמידי פעם מתגלים חילוקי דעות .

 

עם קבלת הפקודה "לישון!" נחפזים הכלואים לברוח. כדי לא להחמיץ את שעת הכושר, הם משארים את חברם החולה גריגורי בבית הכלא.

 

הבריחה נכשלת, האסירים נתפסים ע"י שוטרי בית הכלא, נקנסים ומוחזרים לתאם. פורצת שביתת רעב. שוב בית כלא, שוב כבלים.

 

השיר "צלצל קתרוס" , שבוצע לראשונה בתרגומו העברי של יהודה קרני ,בהצגה זו, הפך במשך השנים לשיר פופולארי מאוד בקרב הנוער בארץ :

 

 

צלצל קתרוס

תמליל : יהודה קרני

לחן : עממי-רוסי

 

 

צלצל צלצל קתרוס בעצב

צלצל מיתר שלי נוגות

היה הייתה אחת מלינה

אבל גם היא איננה עוד

 

אוי אמא - אמה למה למה,

קראני אל, לכל חטאת -

הו - למה זה ילידיתיני

ולבוש אסיר עלי נתת

"אתמול ראיתי בפעם השלישית את 'כבלים'. הלהקה של 'הבימה' הייתה גם הפעם אותה הלהקה המאוחדת, המאומצת, הדבוקה. גוש אחד מתנועע, פונה ימינה ושמאלה. ראיתי את מסקין, כה חצוב בחיק הטבע. ראיתי את קלצ'קין, גמיש ואהוד בנוולותו. ראיתי את פינקל, את ורשבר, את אביטל - כולם טובים ונאמנים.

אולם על הכל, את ברטונוב ראיתי. רגע נדמה היה לי כי בינתי נסתתרה, הואיל ואני ביקשתי לסור אל מאחורי הבמה ולהיווכח אם באמת ובתמים מצוי שם מאחורי איפור "הסבא" - שמשחק ברטונוב. היות וזקן משחקי 'הבימה' מתלכד בדבק אמיץ כל כך אל תפקידו עד שאין אתה מסוגל כלל להיות צופה בחיזיון.

אני סבור שברטונוב הוא האמן בחסד עליון שבחבורה"

אוריאל דן. "דואר היום". י"ד חשון תרצ"ג (1933)

"כל המחזה עובר בכלא, תא אחד אפור אך מלא תנועה וחיים והבלטת כל טיפוס וטיפוס. וכל זה לא נקנה על ידי אפקטציה. הכל פשוט בתכלית הפשטות, מציאות כמו שהיא... מחול הכבלים של מסקין, מרעיד את הנפש עד כלות. אין כל התאמצות, כל משחק. לפניך מי שכבר פסח ועבר על כל התהומות שחיים אלה יכולים עוד לגולל לרגליך.

ש.בס. "הארץ". 8.1.1932