רחב
מס' הצגה: 18
הצגת בכורה: 11/05/1933
מספר הצגות: 20

יוצרים


מאת :
ח. סקלר
בימוי :
ברוך צ'מרינסקי
תפאורה ותלבושות :
ראובן רובין
מוסיקה :
א.ד. יעקובסון
תנועה :
מרגלית אורנשטיין


המחזה התנ"כי הראשון שהעלה תיאטרון "הבימה" .

 

סיפורה של רחב, בתו של סלד, שהצילה את אביה בעזרת פגיון.

 

יריחו. סלד, אביה של רחב, עומד מול מקדש העשתורת ומנבא עתידות רעים לעירו התאוותנית.

הסוחר יובב מגיע להקריב שי במקדש. סלד מקלל אותו על מעשיו ונענש ע"י הכהן גדול שרף.

אשבק, מזקני יריחו מבקש רחמים על חייו של סלד, אך ללא הועיל.

 

רחב שומעת את זעקותיו של אביה, פורצת את ההמון הנרגש מסביב למקדש כשפגיון בידה ומצילה את אביה.

 

אשה מן ההמון גורמת להמולה ומובילה  את האנשים מסביבה לכנות את  רחב : זונה ! זונה !

 

"בהצגה זו נצטרפו שני מומנטים בעלי חשיבות ומשקל לגבי השלב הנוסף ברפרטואר של 'הבימה' אשר אליהם אנו מתפללים זה מזמן - והם דרמה מקורית כתובה עברית ונושא תנכ"י. התנ"ך ועלילית החיים שבו הוא בלי כל ספק מקור לא אכזב שממנו אפשר לשאוב חומר יצירתי לדרמה העברית המקורית. כעת, עם התחדשות חיינו בארץ, בשוב העם למקורו - כל הצורות הקודמות וכל מלאכת הדמיון הקודמת שבתנ"ך נושרים מעליו והוא הולך ומתערפל מכל עטיפותיו וכמונו הוא חוזר למקורו.

ועל התיאטרון העברי בארץ, משום כך, לכוון את כל מאמציו בבואו לעצב ביטוי נאמן לנושא תנכ"י. הדרמה של סקלר יש בה אמנם מן התנ"ך, אבל חסרה בה החוויה התנ"כית וחסרה היכולת לתת מבע דרמטי לפרק חיים קדום זה אשר במקום להבהירו המחזה של סקלר מערפל אותו וכל העניין נעשה בלתי מובן ותלוי על בלימה.

עקבית ביותר היא דמות רחב הזונה בת יריחו הנאמנה. התאבקותה הפנימית עם עצמה, פסיחתה על שתי הסעיפים - המומנטים הדרמטיים האלה בולטים בה במידה חותכת ורובינא במשחקה הכבוש והתמציתי הצליחה לסמלם בצורה קלאסית. יש הרושם כי בהצגה הזו הצליחה 'הבימה' לפי שעה ליצור רק דמויות בודדות המצטיינות בשלמותן, בכנות משחקן המהוקצע, אבל אין אלה מתלכדות עדיין לחטיבה אחת ומשום כך מורגשים בקיעים ניכרים בחומת הבניין של המחזה.

אולם חרף כל הליקויים, ההצגה כובשת את הצופה, מומנטים בודדים מזעזעים, צלילי המוסיקה משרים אווירת קדומים באולם ואת ההצגה עצמה יש לראות כהישג חדש, רב ערך ברפרטואר של 'הבימה'.

שמואלי. עיתונות התקופה. 19.5.1933