אגרת אוריה
מס' הצגה: 27
הצגת בכורה: 13/01/1935
מספר הצגות: 23

יוצרים


מאת :
א. ברנהרד
תרגום :
י. למדן
בימוי :
צבי פרידלנד
תפאורה ותלבושות :
משה מוקדי
מוסיקה :
ורדינה שלונסקי

שחקנים


דוד :
שמעון פינקל
אוריה :
אהרון מסקין
בת-שבע :
חנה רובינא
נעה :
פאני ליוביץ
יגאל :
חיים אמיתי
אישבק :
ארי קוטאי
איש עני :
רפאל קלצ'קין

דוד המלך, שבע הנצחונות, יושב בארמונו בחברת אהובתו בת שבע. עמים המשועבדים לו שולחים מיסים ומנחות והנה פורץ לארמונו הרש ודורש משפט מאת המלך : כבשתו האחת והיחידה נגזלה ממנו ונשחטה על ידי ישבק העשיר.

 

המשפט על כבשת הרש מזעזע את דוד. מתעורר בו מוסר כליות ומענה אותו  האם לא עשה הוא לאוריה כמעשה ישבק העשיר לרש?

 

דוד מחליט להשיב את בת שבע לבעלה ושולח את יואב לשדה הקרב כדי להביא לפניו את אוריה החיתי. בת שבע, המאושרת מאהבת המלך אינה רוצה לחזור אל ביתה, אך משמר המלך מוביל אותה בכפייה אל מעונה.

 

 בבוא אוריה מראה לו דוד אותות חסד ואהבה ,מעניק לו מתנות ושולח אותו לביתו, שם ממתינה לו בת שבע.

 

נעה, שפחתה של בת שבע משוחררת אף היא כמחווה של דוד לאוריה. בפגישתם  מספרת לו על מה שעוללו חייליו של דוד  לאשתו. אוריה מחליט לנקום במלך. הוא  מזמין את דוד המלך לא כדי להרגו אלא להשפילו : דוד מתוודה לפני אוריה על חטאו ומבטיח לתת לו כל שיבקש בכדי לכפר על עוונו.

 

אוריה דורש את שבועתו של דוד. המלך נשבע - ואז מאלץ אותו אוריה לכתוב אגרת ליואב בה הוא מצווה לשים אותו, את אוריה ,בליבו של הקרב , כך ימצא את מותו.

בלב כואב כותב דוד את האגרת לפי הוראותיו של אוריה וכך נקמתו  באה על סיפוקה.

 

"הפרובלמטיקה של הנפשות הפועלות, הצריכות להיות גם הסטוריות וגם מחוץ לזמן, גם בנות מקומן וגם מחוץ לתחומי המקום המסויים, הטילה על השחקנים תפקידים קשים מאוד. שמעון פינקל הוצרך לתת דמות כפולה של מלך ואוהב, מלך גאה ואוהב שבור לב. התפקיד היה מלא אבני נגף ואף על פי כן, למרות הניגודים, יצר דמות ברורה, שיש בה מן הקו האחדותי והמובנות האנושית ויש לראות בזה נסיון אמנותי חשוב.

נסיון הרבה יותר קשה, היה בתפקידה של בת שבע. אשתו הנאמנה של אוריה נעקרת לפתע מתחום גורלה השאנן ונקלעת בסבך של רגשות. חנה רובינא עמדה לפני בעיה זו. הנה תצווה למלך להרוג את אוריה, הנה תבקש לשלוח יד בנפשה, והנה תרוץ להטיח את האמת המרה בפני אוריה. רובינא לא העלתה את מלוא הניגודיות הזאת לכל דקדוקיה בבהירות גמורה ובצורה מוצקת, אך במלוא ההישג והכח הצליחה לגבש את הגלגול הטראגי-מתרונן מרגע הרגשת המאורע הפנימי המתרקם בגופה ועד תביעת המלכות.

אהרון מסקין, היה חטיבה מוצקת אחת. ילד מגודל, כולו פרמיטיב, כולו קדמון. ובלי ספק הייתה זו הדמות המושלמת והחזקה ביותר. בתפאורה של משה מוקדי, ניתן לנו קולוריט מצויין של קדמוניות באמצעים פשוטים ופרימיטיביים והמוסיקה של ורדינה שלונסקי ! זהו ניגון תמציתי ללא קישוטיות חצונית - זהו ניגון שכולו לב - ליווי לבבי, מזרחי, מצניע רוח נכאים, זהו ניב אמת ואמנות לפרק תנ"כי.

א.ש.יוריס. "במה". סיוון, תרצ"ה-1935