ארבעה דורות
מס' הצגה: 31
הצגת בכורה: 25/11/1935
מספר הצגות: 43

יוצרים


מאת :
ואן דלפט , ל. כהן
תרגום :
י. הורוביץ
בימוי :
צבי פרידלנד
תפאורה ותלבושות :
עמנואל לופטגלס

שחקנים



מערכה א' :

סלומון נאמן :
מנחם גנסין
מתילדה :
תמר רובינס
נחמן הירש :
שמעון פינקל
צפורה :
חנה רובינא
יואכים :
יעקב אביטל
לואיזה :
אינה גובינסקה
קרל-אוגוסט :
ארי ורשבר
אמנדה :
פאני ליוביץ

מערכה ב' :

אוטו נאמן :
יהושע ברטונוב
אוטיליה :
אינה גובינסקה
פאול :
ארי קוטאי
ארנולד :
יעקב אביטל
מרטין הירש :
שמעון פינקל
הנרייטה הירש :
חנה רובינא
ורנר שולצה :
ארי ורשבר
אגנס :
שושנה דואר

מערכה ג' :

ארנולד :
יעקב אביטל
הנרייטה אשתו :
חנה רובינא
היינריך נאמן :
צבי בן-חיים
פריץ :
פאני ליוביץ
פאול :
ארי קוטאי
אלזה :
תמר רובינס
מרטין הירש :
שמעון פינקל
יוהן שולצה :
ארי ורשבר
תיאה :
הלנה הריאל

מערכה ד' :

היינריך נאמן :
צבי בן-חיים
אלזה אשתו :
תמר רובינס
קרל :
ארי קוטאי
מרטין הירש :
שמעון פינקל
זיידל :
יעקב אביטל
המפל :
יהודה רובינשטיין

המחזה פורש לפנינו מאה ועשרים שנה של ארבע פרשות חיים, מ 1815 ועד 1933.  קורות חייהן של ארבע משפחות בברלין, שלוש מהן יהודיות ואחת נוצרית .

 

 בין המשפחות והדורות, מקשר חוט שבקצהו האחד התבוללות ובקצהו השני שמירה על המסורת היהודית.

"טוב היה לנו לראות סוף סוף על במה בארץ ישראל טיפוסים של יהודים מתוארים על ידי סופר יהודי. וראה זה פלא, הם אינם סוכנים נוסעים או מוצצי דמם של עובדים, טיפוסים להנאת נפשו של כל אנטישמי. לצערנו אבל אין בכח המידה הנעלה הזו ליצור דרמטורגן. האנטליגנטיות של דלפט כהן אינה יכולה להצילו מחוסר און דרמטי. חסרה פעולה מרוכזת אחת, קונפליקט מרכזי אחד. העלילה זוחלת, נפסקת, מופיעה שוב ושוב ונעלמת.

המחזה תורגם לעברית ע"י אמן הסגנון הבהיר והמלוטש כאחד : יעקב הורוביץ. הוא נתן לדברים כסות לשונית טובה וחיה, מסוגננת לצורך הטיפוס ורוח הדברים. הצייר ע. לופטגלס הרחיב את עינינו בתפאורות היפות שהוצעו לפועל בכשרון רב ע"י האדונים י. שרשבסקי ושותפיו. את החיזיון העלה על הקרשים מר פרידלנד, הארי שבחבורת הבמאים של הרג'י הפנימי של 'הבימה'. אין ספק שההצגה מנחילה לו, לבמאי צעיר זה, נצחון נוסף.

גנסין בתפקיד סלומון נוימן השפיע עלינו מכח כשרונו. הוא בנה טיפוס נכון ואמיתי, הניח את אבן הייסוד לטיפוס כל הנוימנים הרבים בשלוש המערכות הבאות. גנסין שיחק הפעם בשיעור קומה רב. רובינא לא יכלה להפיח מכשרונה על הטיפוס החיוור של ציפורה במערכה א'. את הקרקע הנחוצה לה מצאה במערכה ג'. כאן רובינא היא רובינא, אם שכולה, אם ישראלית, עם הג'סטה האצילית של חנה רובינא.

פינקל היה היחידי שעבר את ארבעת הדורות בכל ארבע המערכות. פינקל הביע את כל זאת בג'סטה הקלאסית שלו, בקולו הערב, העמוק, הפטאטי במשחק הדק והמיוחד שלו. ארי קוטאי כבש את הבמה ואת האולם. הטיפוס שלו הצליח בידי המחבר באופן מיוחד. י. ברטונוב הופיע הופעה קצרה במערכה ב' ושיחק בסגנון עילאי של אמנות צרופה. ברטונוב - מלאכה טובה והשראת רוח בכפיפה אחת ואין אנו סבורים שיש גדול ממנו בשעה זו בתיאטרון הארצישראלי.

אורי קיסרי. "דואר היום". 28.11.1935

"זו השנה השלישית שעונת 'הבימה' בארץ ישראל נפתחת במחזה מחיי היהודים בגרמניה. לפני שנתיים 'היהודי זיס', שהטיפול בו התחיל עוד לפני פרוץ המהפכה הנאצית ורק ההצגה חלה אחרי התפרצות המאורעות שהוסיפו למחזה הדגשה אקטואלית מיוחדת. והיה במחזה הסטורי זה מעין פרליודים למאורעות שאירעו"בינתיים". במרכז העונה הקודמת עמד המחזה 'פרופסור מנהיים' שהיה בו משום רפורטאז' מחאה דרמטי ראשון למאורעות.

הטראגיים. והשנה, 'ארבעה דורות' - מעין סקירת הערכה רטרוספקטיבית, מעין צידוק הדין "וברוך דיין אמת" שקט למוראות הגורל היהודי". גלריה שלמה של טיפוסי דורות אחרונים בלבוש אירופי ובתוספת ניואנס יהודי קל. בדרך כלל מחזה הניתן להישחק ו'הבימה' עשתה ממנו דבר תיאטרוני נאה לעין.

ג.חנוך. 28.11.1935