מסעות בנימין
מס' הצגה: 40
הצגת בכורה: 25/03/1937
מספר הצגות: 17

יוצרים


מאת :
מנדלי מו"ס
עיבוד :
ר. גרוסמן
בימוי :
ברוך צ'מרינסקי , א. ברץ
תפאורה ותלבושות :
ראובן רובין
מוסיקה :
פ. בן ציסי

שחקנים


בנימין :
ברוך צ'מרינסקי
זלדה אשתו :
חנה הנדלר
סנדריל האישה :
יהושע ברטונוב , אברהם ברץ
עלקה :
בת עמי אלישיב-פינקל
ר' מנדלי מו"ס :
מנחם גנסין
הסוסה :
רפאל קלצ'קין
פיצי תקיף :
שלמה ברוק
ר' זנביל :
יעקב אביטל
ר' נחמיה :
צבי בן-חיים
ר' שלמה :
יהודה רובינשטיין
ירחמיאל :
חיים אמיתי
פישקה החיגר :
ארי קוטאי
הגבנת :
ניורה שיין
חנה טריינה :
הלנה הריאל
גוי, עובר אורח :
ל. ורשבר
רוכל א' :
חיים אמיתי
רוכל ב' :
יהודה רובינשטיין
רוכלת :
הלנה הריאל
ניסן מלוה :
שלמה ברוק
חייקל מאמין :
צבי בן-חיים
בעל תיבת זמרה :
יהושע ברטונוב
עיוור :
יעקב אביטל
בעל תיבת זמרה :
אברהם ברץ
איבן :
ל. ורשבר
פייבוש :
שמעון פינקל
לייבוש :
אהרון מסקין
פלדפבל :
שמעון פינקל

ר' מנדלי וסוסתו נודדים בדרכים. במהלך המסע מספר מנדלי לסוסתו על חייו של בנימין ומסעיו לאיים הרחוקים אשר מעבר להר האגדי - סמבטיון...

 

בנימין שוכב בעליית גג ומתכנן תכניות למסע גדול בו ימצא את מקום עשרת השבטים ובני משה ומתפלל לאלוהיו שיעזור לו במסעיו.

 

זלדה, אשתו, מקשיבה ואינה מבינה את דבריו. היא בטוחה כי דעתו השתבשה. היא קוראת לחיה טריינה שכנתה וזו מביאה את ירחמיאל השמש.

 

השמש משוכנע שכת השתלטה על מוחו של מנדלי. הוא עולה לעליית הגג, לוחש "לחשים" באוזנו, גוזז שתי שערות מפאתו השמאלית ועל ראשו מגלגל ביצה.

 

אך כבר מאוחר מידי. הלחשים, גזיזת שערות הפיאה השמאלית וגלגול ביצה אינם מועילים כלל וכלל ובנימין יוצא נחוש למסעיו.

 

 

"בראש ובראשונה צריך לציין לשבח את התפאורות של ראובן והמוסיקה של בן-ציסי שיצרו את הלך הרוח המתאים למחזה זה. צ'מרינסקי וברטונוב העלו את הצמד האידאלי של שני הגיבורים הללו : בנימין וסנדרל. הראשון עם קו האצילות ההכרחי לבנימין זה והשני, סנדרל, עם הפשטות והחומריות של בן העם.במחיצתם של אלה צריך להזכיר את שמעון פינקל הפלדפבל בקסרקטין שהצליח ליצור דמות נאמנה. גנסין בתור מנדלה מוכר הספרים הנוסע היה אולי יותר מדי זקוף וקשה.

ברכה מיוחדת לקלצ'קין בתור "הסוסה", תפקיד קשה, נמלא על ידו בכשרון רב והוא זכה להכרת הקהל במידה רבה. ובתור סיכום, הצגה משעשעת, מבדחת את הדעת, ממציאה קורת רוח ושעות אחדות של הנאה משובחת

י. הפטמן. "הבוקר". 31.03.1937

"הבימה הראתה כי "אין חדש תחת השמש". מסעות בנימין הולכים בדרך הישנה, הסלולה, אין כאן לפנינו "עיטור סופרים" חדש ליצירותיו של "הסבא". 'הבימה' עשתה נסיון לתת מעין תמונה כללית של יצירות מנדלי ודמויותיו ולהעמיד במרכז את בנימין וסנדרל עוזרו.

אך הרקע לא היה אחיד, הדמויות של מנדלי הציגו את עצמן בפני הקהל כמו ברוויו ולא התקשרו עם עצם העלילה. המרכז לא היה מרכז כי בנימין חסר אותה רוח הקודש ההופכת את הדמות המגוחכת הזאת לאחד החולמים והלוחמים הגדולים. לא היה בו גם אותו קומיזם של תמימות ויהירות כאחת העושה אותו לסימפאטי המקרב אותו לדמויות הקלאסיות של ספרות העולם.

בנימין (צ'מרינסקי) שעמד לפנינו על הבמה היה איש שאינו שפוי לגמרי בדעתו, שיש בו מידה רבה של עקשנות ואמונת הבל בהצלחת נסיעתו. לא נראה מאחוריו הכח הדוחף אותו לארץ ישראל, לא הודגש בגוף חלש זה הרצון עוקר הרים של "מושגע לדבר אחד" ולא היה ברור אם ביחסיו אל סנדרל יש ניצוץ מסויים של הרפתקנות תמימה או מתוך אהבת אדם לקח אותו.

לאה גולדברג. "דבר". 31.03.1937