מי האיש
מס' הצגה: 49
הצגת בכורה: 07/08/1939
מספר הצגות: 17

יוצרים


מאת :
ה. לייויק
תרגום :
מ.ז. וולפובסקי
בימוי :
ברוך צ'מרינסקי
תפאורה ותלבושות :
עמנואל לופטגלס

שחקנים


פרופ' שלינג :
שמעון פינקל
מרי :
אינה גובינסקה
אלזה :
פאני ליוביץ
לודוויג :
ארי קוטאי
ד"ר זירו :
חיים אמיתי
שאכט :
ארי ורשבר
עדה סמואלס :
ניורה שיין
לאו סמואל :
ניורה שיין
השופט אוונס :
יהושע ברטונוב
אמה :
שושנה דואר
פקיד השופט :
שושנה דואר
עתונאי :
דוד ורדי

הפרופסור למתמטיקה אלכסנדר שלינג, מפליטי גרמניה, חינך את בניו כלא יהודים, משום שחשש פן ידבק בהם משהו מגורל העם היהודי.

 

גם במקום מגוריו החדש, אמריקה,  ממשיך שלינג להסתיר מהם את מוצאם היהודי. הבן הלומד באחד הקולג'ים הנחשבים והבת המשותקת, חשים שדבר מה בחייהם אינו כשורה.

 

מרי, אחותו של שלינג וד"ר זירו, מאורחי הבית, מתמרמרים על התנהלותו הבוטה של הפרופסור המתנכר ליהודים גם במושבו באמריקה.

 

הסופר היהודי שכט, השנוא על שלינג, מפרסם מאמר ביוגרפי על הפרופסור בספר הנושא את השם "מי האיש". לאחר שמסר את הכתובים לפרפסור כדי שיעיין בהם ויערוך הגהה, דורש ממנו שלינג להשמיט את ההערה על יהדותו, ביחוד הוא אינו מעוניין שיוודע הסוד לבנו לודויג.

 

שכט מסרב, הוא אינו יכול למלא את הדרישה לא כיהודי ולא כסופר. שלינג מודיע לו כי מי שיכריע על כך יהיה בית המשפט.

"מי האיש ? כל איש באשר יהי ? - אדם. כזו הייתה תשובתו של המשורר והדרמטורג ליוויק משך שנים רבות. שלושה העמיסו על כתפיהם את משא המחזה : ש. פינקל, פניה ליוביץ' וא. קוטאי. תפקיד הפרופסור שלינג בביצוע פינקל קשה הוא, סכנת הדברנות צפונה בו ואף סכנת הפטאטיות של גיבור מתהלל במעשיו ויחיד הקם נגד רבים. פינקל לא דיברן כי אם דיבר, בכאב לב, עקשנות של לוחם מלחמה נואשת של מבקש דין ומשפט וזכות לחיות ויודע ומרגיש כי מלחמתו אבודה.

פניה ליוביץ' הכניסה דינאמיות בתפקיד הסטאטי. בטון עצור, בריכוז ובמעברים פתאומיים ועדינים משיחה ראליסטית לחלום בהקיץ, הייתה היא המדגישה את הגורליות שבסיפור המעשה הרפורטאז'י כביכול. א. קוטאי עורר והעלה אמונה במצבו המיוחד והמשונה של בן מורד נגד אביו שוחר טובתו.

מתוך עיתונות התקופה. 5.12.1939

"וולפובסקי, מתרגם המחזה הזה נכשל בסגנון ":המשכילי" של השפה. אמנם התנ"ך הוא אם השפה העברית והמשכילים ידעו עברית יותר טוב מאיתנו - אבל ריבונו של עולם שפת הדיבור שלנו בארץ ישראל בשנת 1938 היא אחרת מאשר דיבר דוד המלך ואחרת משכתב מאפו. על רדיפות היטלר אי אפשר לדבר בלשון מנדלי - אולי יבינו זאת פעם ולתמיד אנשי הספרות שלנו.

ש. שריה. "הבוקר". 25.08.1939