בנות הנפח
מס' הצגה: 51
הצגת בכורה: 13/01/1940
מספר הצגות: 28

יוצרים


מאת :
פ. הירשביין
תרגום :
א. לוינסון
בימוי :
יהושע ברטונוב
תפאורה ותלבושות :
י. פרנקל
מוסיקה :
פ. בן ציסי

שחקנים


נחמן בר הנפח :
מנחם בנימיני
שמואל-שמחה, אבי הנפח :
ברוך צ'מרינסקי
לאה-דובה :
ניורה שיין
זלדה :
חנה הנדלר
ניסן אלתר :
אהרון מסקין
ברוך משה :
חיים אמיתי
היהודי :
דוד ורדי

אחד ממחזותיו הנוספים של פרץ הירשביין, שנולד והתחנך בקרב חקלאים יהודיים, המתייחס בהערצה  להווי היהודי הכפרי בחיק הטבע.

 

כשיר הלל לאורח חייו של היהודי הפשוט, בן הכפר, "בנות הנפח" הוא אידיליה נאיבית בתוכנו ובסגננו.

 

האחיות זלדה ולאה דובה מאוהבת בניסן אלתר, שוליית הנפח נחמן בר.  השתיים מתחרות על ליבו עד שמגיע בחור חדש לנפחייה הפועל הצעיר ברוך משה.

 

העלילה מסתבכת ללא מוצא עד שמגיע מוכר ספרים יהודי, ידידו של הנפח נחמן בר, מתערב בעלילה ומשדך את ניסן אלתר לזלדה ואת ברוך משה ללאה דובה כרצון שני הזוגות.

 

 

ידיעה שהתפרסמה בעיתון "דבר" ב 12 בינואר 1940 :

 

"כפרנו הפך לכרך". אמר יהושע ברטונוב . 'הבימה' הנהיגה מנהג הידוע בעולם הגדול : קבלת עיתונאים לקראת הצגת הבכורה לא כדי לספר להם את תוכן המחזה אלא להראות להם לפחות מערכה אחת לפני החזרה הכללית.

 

מקס ברוד עמד על ערך הצגת הקומדיה הזאת, על רגשותיה הנצחיים והראשונים דווקא בימים קשים אלה. הסופר פרץ הירשביין העלה מחזות מעולם הנחרב היום ובו אנשי עמל יהודים בעלי שרירים, בריאי גוף ונפש. בשעה שאנו זקוקים לחיזוק עצבים אין טוב מאמנות בריאה זו.

 

המוזמנים הודו ל'הבימה' על צורה חדשה זו של קבלת עיתונאים לפני ההצגה.

"מחבר המחזה הוא הסופר היהודי הידוע פרץ הירשביין שיש לו זכויות רבות בשדה התיאטרון היהודי הטוב. כי מחזותיו "הספרותיים" של הירשביין הכניסו בשעתם רוח מרעננת לתוך התיאטרון היהודי שניזון עד אז מן המלודרמות והאופרטות הקלוקלות של התקופה. הירשביין עזר ליצור את "המהלך החדש" בשדה אמנות זה שהמציא מזון רוחני להמונים רחבים של עמנו. ועל ידי כך שיפר את טעמם ועזר להתפתחותם הרוחנית.

אולם יש להודות כי המחזה כשהוא לעצמו הוא חלש מאוד. עובדה זו השפיעה גם על המשתתפים בהצגה. גם בימויו הטוב של ברטונוב לא יכול לתקן את כל המגרעות שבמחזה. מסקין, למשל, היה נראה כבול במסגרת הצרה של תפקידו שלא נתנה לו את האפשרות להראות את כח כשרונו הרב. גם ההומור החינני והמשיב נפש של דוד ורדי לא מצא לו מקום אחיזה בדמות העלובה של המוכר ספרים. הבימוי היה נאה והולם ומשחקם של רוב השחקנים משביע רצון.

חיים ויינר. "ידיעות אחרונות". 21.01.1940