ראובני שר היהודים
מס' הצגה: 53
הצגת בכורה: 01/06/1940
מספר הצגות: 36

יוצרים


מאת :
מכס ברוד
תרגום :
מ.ז. וולפובסקי
בימוי :
צבי פרידלנד
תפאורה ותלבושות :
י. פרנקל
מוסיקה :
פ. בן ציסי
תנועה :
פאני ליוביץ'

שחקנים


ראובני שר היהודים :
שמעון פינקל
סמסון :
מנחם גנסין
דבורה :
ניורה שיין
מוניקה :
חנה רובינא
גרשון :
אהרון מסקין
אליהו מונקה :
ברוך צ'מרינסקי
יעקב קרליק :
רפאל קלצ'קין
הרבי :
חיים אמיתי
שפירא :
דוד ורדי
ספורנו :
שלמה ברוק
צרפתי :
יהודה רובינשטיין
רינה :
חנה רובינא
ניסים :
רפאל קלצ'קין
יוסף סיציליאנו :
אברהם ברץ
בעל הפונדק :
דוד ורדי
אמיליה :
ניורה שיין
דלבינגי :
חיים אמיתי
אג'ידיו :
יהושע ברטונוב
האפיפיור :
מנחם גנסין
אליהו :
ארי קוטאי
מלווי דוד :
דוד ורדי , חיים אמיתי
דייגו פירס :
ארי ורשבר
השופט :
שלמה ברוק
מנהל בית הסוהר :
יהושע ברטונוב
שופט האינקויזיציה :
יהודה רובינשטיין

מבין משיחי השקר תופס דוד הראובני מקום מיוחד. לעומת האחרים שהיו מקובלים ופעלו מתוך מסתורי הקבלה וסודותיה, בחר הראובני בדרך הזרוע והמלחמה. הוא ביקש לגייס לגיונות לאומות העולם השונות ובכללן ישראל ולכבוש את טורקיה ואת ארץ ישראל .את טורקיה ימסור לאומות העולם ואת ארץ ישראל לעם ישראל.

 

זוהי פרשנות חדשה ומקורית לאגדת דוד הראובני המתרחשת בגיטו בפראג. הראובני, מילדי הגטו רואה את סבלם של אחיו היהודים ומחליט להילחם למען גאולת עמו.

"הרומן של מקס ברוד, אשר לפיו עיבד המחבר עצמו את המחזה, ידוע לקהל הרחב. לכן, לא כאן המקום להתווכח על הגישה היסודית אל התקופה המתוארת ואל גיבוריה. על הדברים הללו דובר במידה מספקת עם הופעת הרומן. אך מה ששייך ל"במה" יש לומר ולהדגיש כי נראית כאן הצלחה לא שכיחה להפוך רומן לדרמה עם עלילה דרמטית והתפתחותה וכי הייתה כאן מזיגה טובה למדי בין סגנון המחבר לסגנון הבמאי.

לזכותו של המחבר יאמר כי ידע להדגיש את האקטואליות שבנושא צרותיו של עם ישראל ובנסיון שחרורו, ולהגשים כמה מרצונות הדור על ידי הדמות הפוליטית הפקחית של ראובני, הנכון לכפות בכח הזרוע את הצדק על העולם. לעזרת הבמאי בא הצייר י. פרנקל, בניין התפאורות שלו וניצול הבמה משמש יפה את מטרות המשחק. אי אפשר הפעם שלא להתעכב על התלבושות המפוארות והנאמנות לתקופה. בתפיסה העקרית של המחזה ובחלוקת הפעולה שבו עשה הבמאי עבודה נאה מאוד.

לאה גולדברג. "דבר". 2.06.1940

ש. פינקל בתור הדמות הראשית שבמחזה, ראובני, הוא טוב יותר בראשיתו מאשר בסופו. אין אנו רואים בו בסוף ימיו לא אותה הפיקחות הרבה ולא אותה עקביות האופי שבהן היה צריך להצטיין ראובני. חנה רובינא שהצטיינה מאוד בתפקידה השני בתור דינה, בת ישראל ישרה ונלבבת, נראתה מוזרה ובלתי טבעית בתפקידה הראשון בתור מוניקה בת הנפח. שאר השחקנים ביצעו ברובם את משחקם בהבנה ובטעם.

"חדשות". 13.06.1940