שני עולמות
מס' הצגה: 64
הצגת בכורה: 18/01/1942
מספר הצגות: 27

יוצרים


מאת :
מכס צוויג
תרגום :
אביגדור המאירי
בימוי :
ברוך צ'מרינסקי
תפאורה ותלבושות :
עמנואל לופטגלס

שחקנים


ויקטוריה וולטאט :
חנה רובינא
אדוארד בעלה :
אהרון מסקין
ואלטר פלמינג :
שמעון פינקל
ד"ר ריינואלד, רופא :
חיים אמיתי
העלמה קרן :
שושנה דואר
גב' ברפלדה :
אלה ברגלס
ואגנר :
נחום בוכמן
בוגנר :
י. שולמן
רזי :
שושנה דואר

תלמידי האולפן הדרמטי בהנהלתו של צבי פרידלנד:

אלה ברגלס

נחום בוכמן

יצחק שולמן(שילה)

 

 

העלילה מתרחשת בבית הבראה לחולי שחפת בהרי האלפים בשוויץ.

 

מערכת יחסים מורכבת נבנית בין ויקטוריה וואלטר נשאי השחפת. ויקטוריה אינה קמה ממיטתה וחיה את זכרונות העבר. ואלטר מנסה לעודד אותה ובין השניים נרקמים יחסים המושטתים על בדידות ורחמים. 

 

ואלטר נרפא ממחלתו ומבקש מויקטוריה לעזוב עימו את בית ההבראה. היא מסרבת, אך כשהיא נפגשת עם בעלה היא חשה רתיעה כלפיו ומבינה שאינה מסוגלת לשוב לחייה שקדמו למחלה.

 

 

כעבור מספר חודשים מבשרים הרופאים לויקטוריה שגם היא הבריאה. ויקטוריה מסרבת לעזוב את בית ההבראה משום שעדיין חשה חולשה ועייפות. ואלטר מגיע לביקור, נרגש מהעובדה שאהובתו בריאה. ויקטוריה מגלה לו שהיא הרה וולטר דורש ממנה להיפטר מיד מהעובר.

היא מסכימה ונוסעת לוינה כדי לבצע הפלה.

 

 

ויקטוריה ואלטר נפגשים בבית מלון בוינה. ויקטוריה מעדכנת אותו שלא ניתן לבצע את ההפלה משום שמאוחר מידי. ואלטר מאוכזב מהבשורה וויקטוריה נאלצת להיפרד ממנו.

 

ויקטוריה חוזרת הביתה אל בעלה המאושר. למרות מסירותו וטוב ליבו, היא אינה מוצאת את מקומה.

 

היא  מחליטה לשים קץ לחייה, שניות בודדות לפני שהיא נוטלת את הרעל היא חשה בתנועת העובר החי בבטנה ובכוחותיה האחרונים בוחרת בחיים.

"חנה רובינא מבליטה בדמות גיבורת המחזה קווים חדשים של אשיותה היא שלא ראינום עד כה. זה נראה כמפתיע כי מספר התפקידים ששיחקה בהם רובינא הוא כה גדול עד שנדמה היה שאין מה להוסיף ולבטא עוד. ובכל זאת הטון הנשי והמיוחד, העדינות שבה עומדת רובינא לעומת שני הגברים - משהו חדש בהם. בתפקיד הבעל טוב הלב, המתגעגע אחרי אשתו, משחק מסקין. בכח 'הדובי' שלו חשים את סכנת ההתפרצות הפראית ובכל זאת טוהרה כל הדמות באור אהבה והבנה.

גם פינקל משחק "מעבר" והוא הקשה ביותר. המעבר מרוכש אשה בחמימות לאגואיסט אדיש החושב רק על עבודתו שאינו מפחד למסור לידי המוות את הילד ובסוף גם את האשה. צ'מרינסקי כיוון למעשה את המחזה כולו בדייקנות להפליא ויצר גם הוא בזה משהו חדש שהוא בעל ערך להתפתחות 'הבימה' ויישא פרי בעתיד. את הטיפוס העדין ביותר של המשחק הקאמרי שטרם ראינוהו על הבימה העברית. כמעט כל החיים הדרמטיים מוצגים בדיאלוגים, דבר זה דורש מדרגה גבוהה של בימוי, כדי שאפשריהיה להעלות על הבמה גוון חדש של דרמטיות.

מ"ב. "במה". פברואר 1942

"המחזה - יצירתו של סופר היושב עמנו בארץ, מקס צוויג. מחזה קאמרי, שלושה תפקידים ראשיים על הבמה על פי רוב - שני אנשים. הכל בנוי על משחק ללא אפקטים יתרים. על השחקנים ליצור את האווירה באמצעים הדקים שבדקים. לכאורה למחזה כזה חיכינו זמן רב. אולם, יש להודות כי בכל זאת חיכינו למשהו מסוג אחר. נדמה כי יש בארץ הסכם חשאי בין הקהל, התיאטרונים והמבקרים גם יחד : לכל מה שנכתב פה בעברית או לועזית, אין לבוא בדרישות מופרזות. יש לגשת לדברים בסלחנות מלכתחילה.

הגבול שבין שני העולמות, עולם הבריאים והחולים, מתטשטש עם הבראתם של הגיבורים הראשיים. וההשוואה הבלתי רצוייה עם "הר הקסמים" כופה עצמה עלינו במידה כזאת עד שאין אפשרות להגיד "אמן" לאחר כל מה שראינו.

לאה גולדברג. "דבר". 1942