קדוש השם
מס' הצגה: 87
הצגת בכורה: 23/12/1947
מספר הצגות: 29

יוצרים


מאת :
שלום אש
עיבוד :
א. סטרן
תרגום :
י. הורוביץ
בימוי :
צבי פרידלנד
תפאורה ותלבושות :
מנחם שמי (שמידט)
מוסיקה :
א. בוסקוביץ
תנועה :
גרטרוד קראוס

שחקנים


יוכבד :
א. ונדרוב
חיים זוטא :
אברהם ברץ
שלמה :
אברהם ניניו
מנדל :
אהרון מסקין
קוזק (ירם) :
ארי קוטאי
יהודי אלמוני :
דוד ורדי
בולבא :
דוד ורדי
מרישה :
חנה הנדלר
הרב דמתא :
יהודה רובינשטיין
חיים זוטא :
יהושע ברטונוב
פריץ ב' :
יעקב בן-משה
ר' יעקב :
יעקב בן-משה
ר' יחיאל מיכל :
מנחם בנימיני
יחיאל מיכל :
מנחם גנסין
פריץ א' :
נחום בוכמן
ר' זכריה :
נחום בוכמן
יוכבד :
ניורה שיין
דבורה :
עדה טל
יהודי צעיר :
פנינה פרח
הזקנה :
פנינה פרח
יהודי זקן :
צבי בן-חיים
החורונז'י קוניצפולסקי :
רפאל קלצ'קין
אטמן הקוזקים :
רפאל קלצ'קין
הלל העגלון :
שמואל סגל
פריץ פולני :
שרגא פרידמן
ר' שלום :
שרגא פרידמן
אוסטפ :
שרגא פרידמן
רבי יעקב :
יעקב בן-משה
כומר ישועי :
יצחק שילה
יפרם :
יצחק שילה
הרבנית :
שושנה רביד

* חניכי בית הספר הדרמטי שליד תיאטרון הבימה :

שושנה רביד

שרגא פרידמן

יעקב בן משה

שמואל סגל

פנינה פרח

 

 

הגורל היהודי בימי הביניים הינו טרגדיה גדולה, קידוש השם של גזירות בהמון וטרגדיות וחיי יסוריים אינדיבידואליים.  קהילות ישראל ומרכזים יהודיים  הושמדו ונמחו מעל פני האדמה בזה אחר זה.

 

 

אך תקופה הזו, הנמשכת מבחינה גיאוגרפית מטאגא שבספרד ועד הדניייפר באוקראינה ומבחינה היסטורית מחורבן בית שני

אינה תקופה של קודשים בלבד, אלא גם של משוררים, לוחמים וגיבורים.

 

 

אין פרשן טוב יותר לתקופה דרמטית זו בהיסטוריה העברית משלום אש. ב"קדוש השם" שלו מתמזגים צער הרבים בעינויי היחידים, קידוש השם בגבורת ישראל.

 

המחזה דן בגבורה היהודית ובקדוש השם בזמן מאורעות חמלניצקי באוקראינה בשנת 1648. בחפשו משמעות לסבל היהודים בעבר, רצה שלום אש להאיר את הטרגדיה היהודית הנוכחית. בהללו את יהודים שמתו על קדוש השם במאה ה - 17 רצה להביא נחמה ליהודים שהיו ניצולי שואות אחרות.

 

במחזה הדגיש אש את הקונפליקט שבין הכוח פיזי של הגויים ובין הגדולה המוסרית של היהודים, ואת הרעיון, שלמרות הניצחון הזמני של הכוח והאחימות, הניחון האמיתי הוא זה של הרוח והאמונה היהודית. מוות על קדוש השם הוכיח, לדעת אש, כי היהודים הם בלתי מנוצחים.

"צבי פרידלנד האוהב צלילים, צבעים ומראות, השקיע בביום המחזה את מיטה המצאותיו הבימתיות והגיע לשיאים שעוד לא ידענו על הבמה שלנו. הכל ניתן במחזה זה בשפע של צבעים ותנועות ובכל זאת אין לב הצופה זע. הוא אינו זע כי חסר במחזה העיקר - קידוש השם.

"רואה". "במעלה". 30.01.1948

"מה ראתה "הבימה" להציג דווקא עתה את המלודרמה הפרומה הזאת... הרי אין כל ספק ש"הבימה" הרהרה במאורעות השנים האחרונות ובמאורעות הימים השוטפים, העקובים מדם, והאך יכלה להסכים להציג דווקא כיום מחזה אשר העלילה שבו - עם כל אנושיותה הטהורה - היא חיוורת לגבי המתרחש אצלנו יום יום".

חיים גמזו, "הארץ" . 2.01.1948