הורדוס ומרים
מס' הצגה: 270
הצגת בכורה: 15/01/1972
מספר הצגות: 11

המחזה מבוסס על פרשת נישואיהם האומללים של הורדוס ומרים ,האחרונה לבית חשמונאי.

 

מרים החשמונאית נישאת להורדוס, רוצח אחיה. בתחילה גובר יצר האהבה והיא שוכחת את מולדתה ואת אשר עשה הורדוס לבני משפחתה המהוללים, אך ככול שעוברים הימים רואה את עצמה מרים כבוגדת באבותיה הגדולים בלכתה אחרי אויבם ומחליטה להתאבד.

 

בה בעת מנסה אימה, אלכסנדרה, להסית את בתה נגד בעלה. היא פונה אל המצביא מרכוס אנטוניוס , אויבו של הורדוס, ומבקשת שיזמין אותו אליו.

 

הורדוס שחושש לחייו, אינו יכול לסבול את המחשבה שאשתו תהיה שייכת לאחר. הוא  פוקד על יוסף, סגנו,  שיהרוג את מרים אם תגיע הידיעה על מותו.

עם חזרתו ללא פגע, נערך עימות בינו לבין מרים, בעקבותיו מצווה להרוג את סגנו על כך שגילה לאשתו את הפקודה.

 

  בצאתו לעזרת אנטוניוס נגד אוקטביאנוס, שוב פוקד הורדוס להרוג את אשתו אם לא ישוב בשלום, הפעם הוא מפקיד את צוואתו בידיו של סואמוס, מפקד הגליל.

 

לאחר שסומאס מגלה למרים את הפקודה, היא מחליטה לשים קץ לחייה בדרך מתוחכמת -  לגרום להורדוס לעשות זאת. במהלך סעודה חגיגית, רוקדת מרים ריקוד מפתה ונתפסת על ידי בעלה הקנאי. מרים נשפטת ונידונה למוות. גם סואמוס מוצא להורג.

 

רק לאחר מותה של מרים מגלה טיטוס הרומי להורדוס שאשתו הייתה חפה מפשע. למרות הזעזוע הגדול, מתאושש הורדוס ושב להילחם על כס המלכות.

"מחזהו של פרידריך הבל ,המשורר והמחזאי הגרמני מהמאה ה - 19, הכתוב בנעימה הרומנטית של תקופתו ושהעלילה ההסטורית משמשת בו בעיקר רקע לקונפליקט רגשי אידאי בין אהבתה של מרים החשמונאית כאישה וכבודה - כאדם יותר מאשר כמלכה - לבין אהבת הורדוס. הצגה זו לא זכתה בבימויו של אנדז'י שפיאנסקי לטיפול שיכול היה לנער ממנו את אבק השנים. אמנם יש כאן נסיון להאיר את נושא העריצות באור אקטואלי, אך הרמז עבה כל כך עד כי אין הכוונה קולעת למטרה.

בימויו של שפיאנסקי בנוי על הדגשות בקווים גסים, מגושמים, המוריקים את המחזה אפילו מהפיוט המסוים שנמצא בו. גם מבחינת עיצוב הדמויות, יש כאן כשלון רב. בראש ובראשונה הורדוס. מיכאל ורשביאק שהוא אמנם צעיר מוכשר, לא היה בכוחו להרים דמות זו. הורדוס שלו אינו עריץ בעל יד חזקה. זהו נער חלוש והיסטרי ואין בו כדי להסביר את אהבתה הכבירה של מרים אליו ואף לא את האמון שהקיסרים הרומיים נותנים בו.

קרן האור היחידה היא לבנה פינקלשטיין בתפקיד מרים. שידעה מדי פעם להתעלות מעל המסגרת שהוכתבה להצגה וכח משחקה הצליח להביא לפעמים למומנטים דרמטיים. גם ישראל רובינצ'יק עיצב היטב את דמות סואמוס המשלם בראשו על נאמנותו למלך ולמלכה.

חוה נובק. "דבר". 20.01.1972

"ההצגה אינה שיא המקוריות. זהו סיפור שלא חודש כהלכה. אך אם נתעלם מכך, נודה כי הסיפור המתואר אינו נטול עניין ומרכז את תשומת לב הקהל מסביב לנעשה על הבמה למרות גילו המופלג של המחזה. לבנה פינקלשטיין הייתה מרים נאה, מזרחית, אשה ששלהבת האהבה הבוערת בה אל בעלה תתעלם כמעט ממעשי הרצח שעשה ביקיריה. היא דיברה בחן, אך לא הייתה מלכותית בדיבורה. היא נעה על הבמה בנוי, אך הייתה חסרת הדר מלכות. ישראל רובינצ'יק היה סואמוס מצויין לאורך כל ההצגה.

ברוך ברקין היה טיטוס בעל הופעה וטבעיות ויחד עם זה שמר על מידה של עליונות. הבמאי אנדז'י שפיאנסקי בנה הצגה חסרת מקוריות, אך היטב בקיצובה. המאורעות התרחשו על הבמה במהירות, שלא השאירה מקום להירהורי שעמום. הצגה טובה לבתי הספר, בה ילמדו התלמידים פרק מן ההיסטוריה היהודית באספקלריה דקורטיבת.

ד"ר חיים גמזו. "הארץ". 20.01.1972