הדיבוק (בין שני עולמות)
מס' הצגה: 330
הצגת בכורה: 15/06/1979
מספר הצגות: 66

יוצרים


על פי :
ש. אנסקי
עיבוד לאנגלית :
ג'וזף צ'ייקין , מירה רפאלוביץ
תרגום :
יהודה עמיחי
בימוי :
ג'וזף צ'ייקין
בימאי משנה :
סטיב גומר
תפאורה :
דוד גרופמן , אלי סיני
תלבושות :
הילארי רוס
מעצבת משנה :
מריינה מלדינוב
הדרכה קולית :
חנה הכהן
ייעוץ מוסיקלי :
פולדי שצמן
ייעוץ בענייני מסורת :
שלמה ניצן

שחקנים


בתיה :
אנה אברהם
עזריאל :
יהודה אפרוני
השמש :
יעקב אשכנזי
מנשה, חתן ללאה :
מוחמד בכרי
חנן :
משה בקר
מאנשי העיירה :
אלי גורנשטיין
הרבנית :
רות גלר
חנה- אסתר :
שושנה דואר
סנדר ,אבי לאה :
גדעון זינגר
חנוך :
שמעון כהן
פרידה האומנת של לאה :
פאני ליוביץ
מנשות העיירה :
טלי לוברני
לאה :
מיקי מרמור
אבי החתן :
קרול מרקוביץ
ילד :
עדי נאמן
אהרון :
ניסים עזיקרי
מאנשי העיירה :
ראול פיארטג
אם החתן :
אתל קובינסקה
מיכאל :
דן רונן
מאנשי העירה :
שי שוורץ
אשר :
דויד שטרן
מנגן קלרינט :
דב כץ

"הדיבוק" הינה דרמה מיסטית יהודית על אהבה, מוות וגאולה.


חנן, תלמיד עני, אדוק של הקבלה, ולאה , בתו היחידה של הסוחר העשיר ,סנדר, הובטחו זה לזו טרם נולדו.

סנדר, מפר את ההבטחה ומשיא את בתו לבנו של איש עשיר .

שבור הלב על אובדן אהובתו , מאמין חנן בייאושו כי ישיג את לאה ע"י ריטואלים אסורים ומת מייד בעקבות כך. ביום חתונתה עולה לאה אל קיברו והוא נכנס בה ודבק בה כדיבוק. הכלה המדובקת נלקחת אל הרב עזריאל ממירופול המצליח לאחר קרב לחיים ולמוות לגרש את רוחו של חנן מגופה של לאה, אך היא בראותה את רוחו פורחת ועולה לה, אינה מוצאת סיבה להישאר בעולם הזה ומחליטה ללכת אחריו אל העולם הבא .

הדיבוק או בשמו המקורי בין שני עולמות מציב במרכזו עולמות חצויים השרויים במאבק תמידי: מוות מול חיים, נפש מול גוף, חומר מול רוח, גבר מול אישה. מאבק זה מתגלם בגורלם הטראגי של לאה וחנן, הנאבקים בחברה חומרנית על אהבתם הנצחית.

"הבימה בחרה לעשות צעד נועז בהעלאת 'הדיבוק' בגרסה שונה מזו שפרסמה את שם התיאטרון בעולם. דומה הדבר כאילו החליט התיאטרון להחליף דגל או המנון ועל עצם ההעזה יש לברך. אולי נחוצה הצגה שונה כל כך מהמקור כמו זו שביים צ'ייקין כדי להינתק מן המיתוס שבמידה רבה החניק את 'הבימה'. אם הצגת 'הדיבוק' של וכטאנגוב הייתה חוויה רגשית חזקה, מרשימה הגרסה של צ'ייקין בקור האסטטי שלה.

אין ספק שההצגה של צ'ייקין היא מלאכת מחשבת של תיאטרון. כל תנועה, כל רגע, כל ניואנס מחושבים להפליא ואי אפשר שלא להתפעל מסוג עבודה שכזה. לאפקט הכללי של היופי הרב תורמת גם התפאורה של דיויד גרופמן ואלי סיני. אלמנט חשוב נוסף בהצגה היא התאורה המשרה על 'הדיבוק' אווירה מיוחדת במינה. לאה בלונדינית היא ניגוד חריף ללאה המסורתית, שכולם ראו בדמותה של חנה רובינא שחורת העיניים והצמות. למיקי מרמור נוכחות מרשימה, אך דומה שסך הכל חלקם של השחקנים קטן יחסית בהפקה זאת.

אם כי קשה להתעלם משחקנים בעלי נוכחות כיהודה אפרוני, נסים עזיקרי, פאני ליוביץ', גדעון זינגר, שושנה דואר ואחרים. עלי להודות, שאני מוטרד לא במעט מכך ש'הדיבוק' אינו עוד הצגה סוחפת ומלבה רגשות. אולי הסביבה לכך היא שעולם המחזה התרחק במידה ניכרת מאיתנו, ואולי - שאנחנו עוד למודי אגדות 'הדיבוק' הקודם.

כך או כך, אין ספק ש'הדיבוק' הזה לא יהיה הצגה הסטורית ומוטב שכך. זה תיאטרון יפה, מרשים, מעמיק, שיעזור להחזיר את אגדת 'הבימה' ואגדת 'הדיבוק' ב'הבימה' למימדים טבעיים ויאפשר לתיאטרון לפעול כתיאטרון טוב ולא כנושא דגל של איזה מיתוס ארטילעי.

מיכאל הנדלזלץ."הארץ". 1.07.1979

"במרכז ההצגה שחקנים צעירים. תחילה משה בקר, חנן, שכבר הספקנו להתוודע אל כשרונו בהצגת "סיפור פשוט". משה בקר, אינו מאכזב גם הפעם אך נדמה לי שתפקידו הנוכחי תבע ממנו פחות משעשה זאת תפקידו הראשון. בתפקיד לאה הופיעה שחקנית צעירה, מיקי מרמור, שהופעתה החיצונית ונתוניה הקוליים הולמים להפליא את תביעותיו של תפקיד זה. אף כי קשה לראות בהצגת 'הדיבוק' של 1979 אבן דרך כבירה בתולדות 'הבימה', אין להתעלם מערכה הסגולי כהצגה בת זמנה.

אליקים ירון. "מעריב". 01.07.1979