טייבלע והשד שלה
מס' הצגה: 372
הצגת בכורה: 05/01/1985
מספר הצגות: 120

מעשה בטייבלע מהעיירה לאשניק, שבעלה הלך ולא שב, והיא נותרה לבדה, עגונה וללא ילדים.

 

בין נשי העיר הייתה לטייבלע ידידה אלמנה, גנדל שמה. בערבי הקיץ היו השתיים יושבות ומרכלות ובלילות מספרות סיפורים ואגדות. לילה אחד קראה טייבלע סיפור על אישה יהודייה, ששד נכנס בה, הורמייזא שמו, והוא היה פוקד את מיטתה פעמיים בשבוע, ביום רביעי וביום שבת.

 

שמע את הסיפור אלחנן, עוזרו של המלמד,  אלמן מזה חמש שנים, שיצא לו שם של ליצן. בא בלילה אל מיטתה, פעמיים בשבוע ובישר לה : "בעלך מת, ואני אוהב אותך". טייבלע התייראה מפני השד, אך נכנעה לו בלי שהיות יתירות.

 

עם בוא החורף הקשה, מגלה טייבלע שגם שדים סובלים מהקור וממזג האוויר. הורמיזא השד משתדל להמשיך בביקוריו הליליים הקבועים, אולם הקור והשלג מפריעים גם בעדו. לבסוף, הוא  נאלץ להשתמש בתחבולה הגורמת למהפך במערכת היחסים שנוצרה ביניהם.

 

המחזה שופע ארוטיקה ומיסטיקה, הומור והפתעות. זהו כוחו של יצחק בשביס זינגר בעל היכולת לספר סיפור מרתק, מבדר, משעשע ונוגע ללב. ככל "מעשייה" הראויה לשמה.

"בסיפורו של יצחק בשביס זינגר, חומד לו המלמד אלחנן לצון וחומק אל מיטתה של טייבלע העגונה, כשהוא מנצל את אמונתה בשדים. אלא שאין הוא שד אלא בן אדם, וכשמחלה תוקפת אותו הוא משתעל ומת. טייבלע הולכת בהלוויתו של אלחנן מבלי שתדע שזה השד שנעלם זה עתה מחייה. המחזה שכתב בשביס זינגר יחד עם איב פרידמן, מעז אף להרחיק לכת. אלחנן לא מת אלא מביא לכך שטייבלע תינשא לו : בתפקידו כשד, בלילה הוא מודיע לה שעליו לצאת מחייה, אך נגזר עליה לשאת את האלטר-אגו שלו, אלחנן, מבלי שהיא יודעת שהשניים הם אחד.

זוהי אופציה מעניינת, הרבה יותר מסיטואציה של העמדת פנים שטנית המסתיימת במוות, שכן הרבה יותר קשה לחיות עם העמדת הפנים מאשר למות עימה. טייבלע, שאהבה את השד שבלילה, אינה יכולה לשאת את אלחנן שביום והרבי מצווה על אלחנן שהתוודה על תרמיתו, להתכחש לאמת ולשקר לטייבלע הגוססת, כדי שתוכל למות בשלום, בהאמינה שהשד והאדם אינם אחד.

אסתי קוסוביצקי, שקפצה לתפקיד במקום יעל פרל שחלתה, הביאה לבמה משהו מן המצוקה הנפשית של הדמות, בפנים חתומות וללא התפרצויות רגשיות מיותרות. היתה בה אמינות שאפשרה לצופה האינטלגנטי לתהות מה עובר על הדמות ולכאוב עימה את האכזבה משד הלילה הנהפך למלמד עלוב ביום. ניסים עזיקרי משעשע, ארצי, עצוב, שובה לב. גם אם דברים רבים בדמותו אינם ברורים לצופה, נוכחותו אמינה.

מיכאל הנדלזלץ. "הארץ". 27.2.1985

"הרבה כוחות וכשרון הושקעו בהצגה. עזיקרי וקוסוביצקי בתפקידי השד וטייבלע, יוצרים דמויות מלאות, חיות, אמינות וכובשות, המצליחות לשבור את גבולות הסגנון ולהקרין חום וכאב אנושי. עדי לב ורוברטו פולק, שמוליק סגל וכל האחרים יוצרים תחושה של מקצועיות ורהיטות. החוש האסטטי והדמיון היוצר של חנן שניר מוצאים ביטוי במיזנסצינה נאה, בקומפוזיציות מעניינות וברעיונות במתיים משעשעים.

שוש וייץ. "ידיעות אחרונות". 22.02.1985