הדיבוק-בין שני עולמות
מס' הצגה: 508
הצגת בכורה: 20/05/1998
מספר הצגות: 66

יוצרים


שחקנים


סנדר, אבי הכלה :
שמעון לב-ארי
לאה :
נאוה זיו
בבואת לאה :
ויקטוריה חנה
פרידה, אומנת :
רבקה גור
גיטל, חברה של לאה :
ירונה הראל
בתיה, חברה של גיטל :
רג'ין ציטאט
נחמן, אבי החתן/ קבצן :
חיים חובה
מנשה, חתן לאה/ קבצן :
אמיתי קדר
מנדל, המלמד של מנשה/ קבצן :
דביר בנדק
חנן, בחור ישיבה :
מיכה סלקטר
הנך, חברו :
אייל נחמיאס
מאיר, שמש :
יוסי יבלונקה
משולח :
יוסי טולדו
עזריאל הצדיק ממירופול :
שלום שמואלוב
קבצן :
מומו טרלובסקי
קבצנית :
אילווה גרנוויץ-עשת , אמירה פולן
קבצן :
ינון צפריר , יוסי רחמני , איציק דוד
לאה – רובינא :
דינה בליי
ניצבים :
הרצל פלח , סימון רוזנפלד , איגור בוריסוף

"הדיבוק" הינה דרמה מיסטית יהודית על אהבה, מוות וגאולה.


חנן, תלמיד עני, אדוק של הקבלה, ולאה , בתו היחידה של הסוחר העשיר ,סנדר, הובטחו זה לזו טרם נולדו.

סנדר, מפר את ההבטחה ומשיא את בתו לבנו של איש עשיר .

שבור הלב על אובדן אהובתו , מאמין חנן בייאושו כי ישיג את לאה ע"י ריטואלים אסורים ומת מייד בעקבות כך. ביום חתונתה עולה לאה אל קיברו והוא נכנס בה ודבק בה כדיבוק. הכלה המדובקת נלקחת אל הרב עזריאל ממירופול המצליח לאחר קרב לחיים ולמוות לגרש את רוחו של חנן מגופה של לאה, אך היא בראותה את רוחו פורחת ועולה לה, אינה מוצאת סיבה להישאר בעולם הזה ומחליטה ללכת אחריו אל העולם הבא .

הדיבוק או בשמו המקורי בין שני עולמות מציב במרכזו עולמות חצויים השרויים במאבק תמידי: מוות מול חיים, נפש מול גוף, חומר מול רוח, גבר מול אישה. מאבק זה מתגלם בגורלם הטראגי של לאה וחנן, הנאבקים בחברה חומרנית על אהבתם הנצחית.

"הסיפור של 'הדיבוק' הוא עתיק ויהודי ומודרני בעת ובעונה אחת. דיבוק נכנס בנערה בשל הבטחת נישואין שהופרה, אבל בתיאטרון הישראלי הוא הרבה יותר מכך : 'דיבוק ' נכנס ב'הבימה' עם ההצגה הידועה שלה משנת 1922 והמיתוס של אותה הצלחה מדהימה מגמד את כל מה שאפשר לעשות מן המחזה הזה. חנן שניר מודה למכשלות ולכן ההצגה היא מאוד מודעת למסורת שבתוכה ונגדה היא נוצרה. אבל דווקא מודעות זו גורמת לו ליצור, בחלק הראשון, הצגה קרה ומנוכרת שיש בה הרבה התרחשויות ואפקטים.

הדברים משתפרים מאוד בחלק השני של ההצגה, הממוקד יותר סביב נסיון לגרש את הדיבוק, בדין תורה, בין אבי הכלה - שמעון לב-ארי ואבי החתן - חיים חובה, אבל בעיקר במאבק בין לאה- נאוה זיו והצדיק ממריפול - שלום שמואלוב. וכשהקהל נחשף לאפקט התפאורה המרהיב באמת, כשהבית שסבב תחילה על במה מסתובבת עולה למעלה, חושף רקע אדום ומין שממה עם עץ, ניתנת האפשרות למיכה סלקטר, כחנן ולנאוה זיו כלאה לשחק בפשטות, ובאופן נוגע ללב את איחוד האוהבים.

מיכאל הנדלזלץ. "הארץ". 1.07.1998

"הבמאי-המעבד חנן שניר בחר לביים את המחזה מחוץ להקשר האתני-פולקלוריסטי. גיבוריו הם אומנם יהודים, בעיירה יהודית טיפוסית, אבל האופן שבו הם נראים, לבושים ומדברים, מנוטרל, במתכוון ובאופן מודע מהמאפיינים היהודיים-המסורתיים של מחזות העיירה, תוך הדגשת האופי האסתטי והאוניברסלי של הסיטואציה. חנן שניר הצליח להעמיד הצגה מתוזמרת להפליא, מסוגננת, תוך שימת דגש על תנועה, תאורה והדגשת האישיות המורכבת והמפוצלת של לאה.

המשחק ברוח הפרשנות של הבמאי הוא בעיקר משחק של אנסמבל, לא של דמויות וגיבורים אינדוידואלים. לרשותו של הבמאי עמד צוות מצויין וזה זמן רב לא ראיתי על בימת התיאטרון הישראלי משחק צוות מסוגנן להפליא כל כך. ניתן לציין את המשחק המצויין של נאוה זיו בתפקיד לאה, מיכה סלקטר בתפקיד חנן, יוסי יבלונקה בתפקיד השמש מאיר, שמעון לב-ארי בתפקיד סנדר אבי הכלה, שלום שמואלוב בתפקיד הצדיק ממירופול ויוסי טולדו בתפקיד המשולח.

פרשנות אישית מקורית של במאי יוצר למחזה קלאסי הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה ומההרפתקאה התיאטרונית. מבחינה זו, חנן שניר הוכיח שניתן לביים את 'הדיבוק' גם כך. כאן הצליח שניר להגיע להרמוניה מלאה בין החומר לבין הפרשנות התיאטרלית של החומר.

בן עמי פיינגולד. "הצופה". 1.07.1998